4:52 בבוקר – מחשבה אחת שמרגיעה אותי בתקופה הזאת

4:00 זו השעה שהצלחתי לבסוף לפתוח קובץ חדש, כמו דף חדש ליממה שמתחילה, שההפרדה בינה לבין הקודמת הייתה קצרה מדי ומהירה.

מסיבה לא ברורה, או מאינסוף סיבות, מצאתי את עצמי ערה בשעה 3:00. עוברת בין הספה למיטה בחדר העבודה ובסוף מגיעה לכתיבה, שאולי נכון היה להתחיל בה מהתחלה.

היום, היום ה-14? (אני חושבת) של מה שלפעמים נקרא מבצע, לפעמים מלחמה, אבל מה שבטוח, זו תקופה היסטורית נוספת שהנכדים שלי ילמדו עליה, אבל הילדים שלי חיים בתוכה.
'שאגת הארי'. שם גדול לאירוע ענק, שכולנו בתוכו כבר שבועיים.

אלו היו שבועיים מאוד עמוסים. אירחנו פה חברות וחברים. נסעתי לאילת עם הילדים, סידרנו פינות בבית שלא חשבתי שאגיע אליהן בשנים הקרובות, כולל מגירות קטנות, ובזמן שסידרנו אחת, אחרת כבר יצאה מסדר וחזרה לשגרה המבולגנת שלה.

המרחב הוא כמו שיקוף של המחשבה, או של הנשמה.
הוא מוצף לפעמים ולעיתים אני מצליחה לסדר אותו לכדי היגיון. אבל משהו הלילה לא נותן לי לישון.

כביכול אפשר היה לצפות שכבר נסתגל ליציאות משגרה, כי בעצם הן כבר השגרה.
אבל זה לא קרה, למרות שמידי פעם אני אומרת לי וגם כותבת פה – שהאין שגרה זו השגרה החדשה – אני יותר ויותר מבינה, שאני לא מעוניינת להתמסר לשגרה החדשה.
זו שמשאירה אותך לא פה (בעבודה) ולא שם (גם לא בחופשה) – מוצר כלאיים לא ברור, שגורם לכולנו להרגיש במלכוד.

אומרים שביום שאת מפסיקה להתרגש מהעבודה שלך, אולי זה כבר לא מה שאת אמורה לעשות,

ואני רוצה לחשוב שביום שנפסיק להתנגד לקבלת השגרה החדשה של מציאות מלחמה, או אז נהיה בבעיה.
כי אסור לנו להתרגל לזה. לצד זה שאין לנו ברירה. אז אני בוחרת להתרגל במידה מועטה.

בתמונה – לא מתרגלת, אבל כן מנסה למנף.אילת מרץ 2026

מבטיחה לעצמי שזה המצב כרגע, לא לנצח. לא לתמיד.

מחשבת הכרגע מלווה אותי אינספור פעמים גם בחיים, סביב אתגרים או שאלות בהקשר של הילדים.

ביום עבודה שגרתי (שכרגע אני ממש לא שם, אלא יותר מרגישה שמה שהייתי מכירה כעבודה שגרתית יומית קורה אולי בשבוע שלם) אני ממש חוזרת על אותה מחשבה בהקשר של ילדים ואכילה.
זה מה שהילד שלך אוכל כרגע. זה לא יהיה ככה כל החיים, לא אצל תינוקות שמתקשים במעברים, ולא אצל ילדים בררנים.

ההאחזות ב"כרגע" לא מסירה ממני אחריות. לא כהורה ולא כמטפלת. היא כן מכוונת לעבודה ותהליך לשינוי, אבל היא מורידה חרדה. זה לא יהיה ככה תמיד. זה רק כרגע ככה. זה מאפשר אופק של מחשבה, ציפייה והבנה שהשינוי עוד בדרך.

כרגע השעה מעט אחרי 5:00 – רגע לפני שהשמש זורחת שוב.
רגע אחרי שבחלקים נרחבים מהארץ התעוררו הרבה תינוקות, הורים וילדים במעבר למרחבים ממוגנים או מקלטים ציבוריים.

מציאות בלתי אפשרית, אבל זה מה שהיא. כרגע.

אולי הסיבה שאני ערה עכשיו, מבוססת על ההבנה שזה נחמד לקבל הפסקה יזומה מהעבודה, בחסות המלחמה, אבל גם לזה יש מחיר, צריך לעשות התאמות.
מה שאפשר לעשות בשגרה, כמו סדנאות והרצאות פרונטליות, צריך לקבל התאמות.

ילדים הם ילדים, ההתפתחות שלהם לא נעצרת (ואיזה מזל שכך!) והם מגיעים לשלב של מעבר למוצקים והם ממשיכים באתגרי האכילה, אולי אפילו במידה גבוהה יותר.

אדם, בן 7 חודשים –
תמונות שקיבלתי אחרי הסדנה של פברואר

הנה אני בגרסת תפריט 'שאגת הארי'
עם כל מה שאני יכולה להציע לכם לתקופה הקרובה, ואני צריכה למלא את היומן והלב בעבודה!

הסדנה המעשית – תהיה סדנת אונליין (online) – הליווי הכי צמוד שתכירו שיחליף לתקופה את הסדנה המעשית.
ייעוצים אישיים – הם באמצעות הזום – ויש שם תהליכים שמטופלים מגדירים כ"משני חיים".
ערכות הבישול – אתם גם ככה  יותר שעות ממה שתכננתם במטבח, אז אין יותר תירוצים – תכניסו את הילדים למטבח. ההטבה הכי חריגה שיש – 15% הנחה פעילה עדיין עם קוד adi15

המסע בקופסה– תוכנית הליווי הכי ייחודית למשפחות עם ילדים בררנים, בקרוב מתחיל מסע חדש! כדי לקבל פרטים הירשמו כאן.

מקווה שנחזור לשיגרה יציבה במהרה,
מיציתי את היצירתיות והמחשבה שהכל לטובה.
מזמינה בחזרה את השיגרה
ועד אז, כנראה שהדברים קורים לטובה.
רק שיקח רק עוד רגע להבין אותם אני מניחה

בתקווה לשבוע של בשורות טובות,
עדי