אנחנו רגילים לחשוב שמה שאנחנו עושים כבר שנים הוא הדבר הנכון. ואולי אנחנו בכלל לא חושבים, אלא פשוט עושים.
הרגלים הם אחד מפלאי הטבע. הם שומרים עלינו בטוחים, ונותנים לנו דרך נעימה ליצור ודאות בחיים.
ולצד זה, הרגלים הם גם אחד ממגבילי המחשבה הגדולים. הם מקבעים תפיסה, מחשבה והתנהגות, ולא משאירים חרכים שדרכם יכולה להיכנס יצירתיות.
אני לא מגדירה את עצמי כאדם של הרגלים. אין לי סדר יום קבוע, או סדר פעולות קבוע בעבודה או בבית. אבל אני כן אדם שֶׁמִּתְרַגֵּל. מאוד.
אני רגילה שהילדים זורקים את הנעליים בכניסה, וככה זה.
אני רגילה שביום שישי אוכלים ארוחת ערב מוקדמת, כי כולם רעבים.
אני רגילה לדחות דברים בירוקרטיים, את כל "הפעולות של אנשים גדולים".
התרגלתי למחשבה ש"ככה זה". או ש"ככה אני".
ויש משהו מאוד מנוון בקבלה הזאת של המצב. מעבר לתסכול הבסיסי (נגיד, מהכיורים העמוסים בבית), יש משהו פסיבי בלא לנסות לשנות.
החודש האחרון היה בסימן שינוי הרגלים. גם אצלי, וגם בעבודה שלי. לא דווקא הרגלי עבודה, אלא התמקדות בקיבעונות שמטופלים רואים כעובדה גמורה, ומעבר למחשבה קצת יותר יצירתית: איך יוצרים שינוי בעזרת שינוי של דפוס המחשבה.
●●●
מאז שהייתי ילדה קטנה יצרתי דברים: גומיות לשיער, תיקים, בראוניז, עוגיות, מאפים. אף אחד מהם לא הפך אותי לקונדיטורית מבוקשת או לתופרת ידועה, אבל אני תמיד זוכרת אותם כמקום שמילא לי את הלב ואת הנשמה.
משהו בעומס החיים במדינה (או שאולי אני פשוט רגילה להאשים אותה) הרחיק אותי מהיצירתיות. היא פשוט נעלמה.
לאחרונה אני מצליחה להחזיר אותה, גם למרחב הפרטי וגם לעסק. התגעגעתי אליה. מאוד. מאוד.
בעסק נולד מרחב חדש באתר: המזווה. תשובות לשאלות שנשאלתי מאות פעמים, שעכשיו מסודרות על המדפים.
במרחב הפרטי, אתמול קניתי בטון. אחרי שאספתי כמה עשרות סרטונים באינסטגרם של יצירות בטון ביתיות, יריית הפתיחה נורתה. הבטון נקנה. וכשהידיים יתלכלכו בבטון, אני מניחה שגם אתם תזכו לראות.
חשיבה יצירתית היא כנראה הכלי החשוב ביותר שאנחנו צריכים. כאנשים, כחברים, כהורים, כאזרחים. כשהיצירתיות נדחקת, אני נושמת קצת פחות. ואני מודה על כך שהיא חזרה.
א. תינוק רגיש ומושלם התחיל לאכול בגן, וחזר לאכול בבית. בעיקר כי שינינו את המחשבה: במקום לנסות להאכיל אותו, אפשרנו לו להסתגל לגן, בלי קשר לאכילה. קודם הסתגלות, ורק אחר כך אכילה.
ב. הכיור שלי התרוקן. אולי כי חזרתי להאמין שאפשר לשנות.
●●●
אם יש לכם התנהגויות סביב אכילה שפשוט התרגלתם אליהן, אבל הן לא בהכרח טובות לכם או לילדים, הנה כמה הזדמנויות לשינוי:
כשמשהו באכילה של הילד מרגיש תקוע, ו"ככה זה" כבר לא מספיק. נסתכל יחד על כל התמונה, לא רק על הצלחת, ונמצא את הכיוון שמתאים למשפחה שלכם.
נקודת פתיחה יצירתית למי שמתחבר ללב ולרעיון של יצירתיות בהורות, בדיוק כמו בפוסט שעלה השבוע, "אני לא מלמדת אותה לאכול". מחזור נובמבר נפתח ב-10.11.
התוכנית הכי חדשנית ויצירתית לשינוי דפוסים והתנהגויות אצל ילדים בררנים.
שמכניסות יצירה הביתה, גם בלי שתחשבו עליה ובלי שתציבו אותה כמטרה. ויש גם ערכות מיוחדות לחנוכה, שיצרתי השנה.
עדי
