אפליקציה שמודדת את איכות ההאכלה שלכם

בנאום המעלית, זה שאמור להסביר ב60 שניות את המיזם שאני עושה – סיפרתי לבחורה שעמדה לידי על האפליקציה החדשה.
דירוג התזונה הביתית  זו הכותרת הגדולה.
אפליקציה רב דורית, שהשימוש בה מתחיל ע"י ההורים וממשיך ע"י הילדים ברגע שהם מצליחים להעביר מסרים בצורה טובה.

הרעיון הוא פשוט – בכל ארוחה אני יכולה (בהתחלה כאמא) לדרג את חווית ההצלחה,
במדדים שונים כמו איך נראתה הצלחת בתחילת הארוחה (מבחינת צִלְחוֹת, נראות ושילוב הרכיבים)
מדד ההרכב התזונתי (האם היה שם שילוב בסיסי או אופטימלי של אבות המזון) מידת ההנאה מהארוחה –
כאשר בשלב שבו ההורים מדרגים הם נותנים ציון לעצמם (כמה הם נהנו להכין, להגיש ולאכול אם הם אכלו)
ומדרגים את התינוק או הילד (על פי שפת הגוף מה הם זיהו על מידת ההנאה שלו מהארוחה).

כשהתינוק גדל ובהמשך פעוט או ילד – האפליקציה מאפשרת לו לדרג בעצמו
עם אימוג'י פשוטים שמדרגים בסקאלה שבין היה מושלם לטעון שינוי.

האפליקציה הזו תיתן דירוג מדיד למחשבה שמעסיקה הרבה מאוד הורים – איך הם היו במדדי הארוחה השונים –
החל משלב התכנון, הביצוע וההגשה.

בשלב הנוכחי אני מסתמכת על למידה ממערכות קיימות, והאמת היא שמישהו חשב על זה לפני, הרבה לפני.
מודל הטינדר – כשם קוד לאפליקציות של דרוגים וחיפוש התאמות או רשתות חברתיות ואיך הם מציגות הצצות לרגעים גם מארוחות.

הפסקה קצרה,
שמעתי הבוקר את הפודקאסט של קרן נויבך "עד הקצה" שראינה את ד"ר שירי רזניק – לכבוד טו באב
על אהבה וכמה מאתגר היום להגיע לאחת שלך.
כמה השפע הנגיש לידייך – מייצר אשליה שאפשר ליצור או לחפש את הדיוק המושלם.
שאפשר למצוא אהבה מושלמת ולא להסתפק במציאותית – או באהבה טובה דיה (כך גם נקרא הפרק).
בכל פעם ש ד"ר שירי רזניק דיברה חשבתי שאם היא רק היתה אומרת אוכל או הזנה,
אז היו הרבה אמהות מזדהות עם התחושה. שההצלחה שלהן באמהות נמדדת גם באופן שבו הם הצליחו לעמוד במדדי ההצלחה של הארוחה –
כמו שהזכרתי באפליקציה הדמיונית – שאני כמובן כמובן לא מפתחת או בונה :על מדדיי הנראות, ההנאה ודירוג הרכיבים בתוכה.

אותה אפליקציה (דמיונית אני מדגישה) של דירוג שמתחיל במחשבה שלנו כהורים וממשיך להתקיים ע"י הילדים,
"מונגשת" לנו מידי יום ומעצבת את התודעה – ע"י רשתות חברתיות ורגעים קסומים ובודדים מתוך חיים שלמים –
שעולים כריל, או סטורי ופוגשים אותנו תוך כדי גלילה, כשאנחנו מקבלים הצצה של מה שקורה בבתים של תינוקות או ילדים אחרים.
ועושים את הבלתי נמנע – משווים ומדרגים. את עצמנו בעיקר.

בפודקאסט מדברת ד"ר שירי על הבינה המלאכותית ואיך היא מיצרת אשליה של התנהלות חברתית אנושית.
איך אנשים יוצרים לעצמם דמות שתחזר תתעניין ותרגש אותם. אבל אחת כז שהם לגמרי כתבו עבורה את תסריט החלומות.

אני חוזרת לחווית האכלה של תינוקות, אני חוששת שכולנו מסתכנים בהשוואות ובמדדים חיצונים שנוחתים לנו ישר לידיים ומשם למחשבה .

כמו אהבה טובה דיה, הזנה טובה דיה זה מושג שאפשר להעמיק בו רבות את הכתיבה שניהם מתבססים על המושג שטבע וויניקוט – אמא טובה דיה,
שבא להציג את הכוונות, את תשומת הלב, ואת הנורמליות שבאי הדיוק – שנועד לאפשר מסרים של אהבה בריאה שכוללת
בתוכה גם תסכולים אפשריים שהם הכנה לחיים.

התאוריה ידועה וחשוב מאוד ללכת איתה לא לחפש את השלמות . כי היא לא זמינה.
לא בזוגיות. לא בעולם התעסוקה ובטח שלא בהאכלה של תינוקות וילדים.

אני לא אפתח את אותה אפליקציה שפתחה את הכתיבה, כי רשתות חברתיות מזמן הנכיחו עבורנו את המורכבות של השוואה ותחרות.
אבל אני כן ממשיכה לנסות לשנות – ולעצב את המחשבה – על ההזנה של הורים וילדים.
מנסה להקטין את השיח על גיל כמדד להתפתחות האכילה – כי גיל כידוע הוא רק מספר .
לכן אני מטמיעה מסרים על מיומנויות אכילה או לעיסה (כמו ראשונית בינונית או מתקדמת)
שבהיותן טווח ועוד כזה שאני ניסחתי – מאפשרת גמישות והבנה, שהשונות, היא גם חלק מהאכילה.

במקום לדרג את הארוחה או המנה כהצלחה מסחררת או כישלון מפואר –
אני תמיד אשאל אתכם קודם מה ראיתם על התינוק, מה זיהיתם בשפת הגוף. האם ראיתם סקרנות.

העולם מדרג, טיולים, מסעדות, בני זוג, חברות.
את האכילה אל תדרגו. תבואו בכוונות טובות, תקראו תשאלו תלמדו – והיא תהיה טובה. דיה.
שתהיה לכם שבת טובה, דיה.