הטור של שישי – אני גם מקריאה אותו אם אתם מעדיפים להאזין :
פחד גבהים. מבין כל הפחדים שישנם, גבהים הוא הפחד המפתיע והמאתגר מכולם. ככה נדמה לי.
בניגוד לפחדים אחרים שמייצרים הזדמנויות תדירות למפגש (נגיד, פחד מאנשים, פחד משירותים, פחד מבעלי חיים) את הגבהים אנחנו פוגשים ממש רק מידי פעם בחיים.
זה נכון שתאורטית אשר להיות מוכנים למפגש (כי מתכננים טיול, או מזהים במפה את ההר הגבוה הבא) אבל יש משהו ביום יום ששומר עלייך מפני גובה לא רצוי, ופתאום במפגש עם גובה עצום, הפחד משתק.,אם אתם מאנשי הפחדים, מגבהים.
משהו בפגישה הכ"כ רחוקה בין התמודדות אחת לשניה, לא מאפשר לגוף ליצור זכרון בסגנון ; התגברתי על זה בפעם שעברה!
ובכל פעם מחדש זה כמו בפעם הראשונה, אבל לא לטובה.
יוון, פליון – יולי 2024.
אנחנו פה בפעם השלישית.
בכל שנה הילדים צומחים לגובה, הם מתבגרים ואנחנו איתם המסע לא בהכרח הופך לפשוט יותר רק הכוחת הפנימיים משתנים. אנחנו הופכים להיות יותר מדוייקים בהורות שלנו, לעצמנו ואליהם, או אולי בסדר הפוך.
כל ביקור אנחנו פוגשים את פחד הגבהים מחדש. כל פעם אני כמעט שוכחת איך זה היה בפעם שעברה וכמה מאמץ זה הצריך.
בכל שנה כאשר צולחים את הפחד אני חושבת לעצמי, שהצטרפה עוד חוויה למגדל ההצלחות הפנימיות, זו שבונה בסופו של דבר כל אחד מאיתנו.
כאשר נוסעים לאותו המקום, מצליחים לראות קצת יותר את השינויים שבדרך.
זוכרים מה היה פה כשהינו לפי 7 שנים עם כל אחד מהילדים, ואיך זה נראה היום. שלושתם מתבגרים ואנחנו חוזרים לאותם חופים ונופים, אבל עם כישורי משפחה שהשתכללו עם השנים, או כאלו שקיבלו צרכים שונים וביטויים שונים.
כשהילדים היו קטנים, היינו צרכים חופש אחרי החופשה.
היום זה כבר שונה (בתקווה גם נותן למישהו שקורא קצת תקווה..) חופש ונופש מתאחדים.
לא שאין אתגרים אבל הכוחות הם אחרים וגם אם יש משברים, הם נפתרים בקלות יותר ובוויסות יותר.
גם השנה אני מצלמת אוכל ונופים. הילדים כבר יודעים שאם מצאתי איזה גלידה קטנה אני ישר ארצה לצלם אותה כפתרון לשאלת האיך מתנהלים עם ממתקים בטיולים.
גם הפעם אני מצלמת, אבל הרבה פחות מהרגיל.
אני עוד לא מצליחה לשתף בזמן אמת על החופשה שלנו כי יש את המועקה הכללית של המדינה, שלא מרפה גם כשאתם במרחק מאות קילומטרים ממנה.
את הטור השבועי אני מנסה לשמר גם מכאן לחשוב על חיבורים בין חוויות, אוכל ועכשיו גם חופשות .
פחד גבהים, הוא כמו פרי עונתי. שילד נפגש בו מחדש בכל עונה כאילו הוא לא פגש בו מעולם.
בניגוד לעניין הגובה, מול מאכל חדש ומלחיץ, ילד יכול להחליט לדלג ולא להתנסות בו כלל.
בגובה לא תמיד זה אפשרי. לפעמים יש רק פתרון אחד, להתמיד. בשביל להכיר בדיעבד שהדרך הייתה הרבה יותר קצרה ממה שהרגשת אותה תוך כדי ירידה/עליה.
גם באכילה יכול להיות פחד מהלא נודע. להעז לגעת בפרי ורדרד עם קליפה מחוספסת ועבה מרקם ג'לטיני במרכזה.
ליצ'י . הוא דוגמה מצוינת למה קורה כשילדים נחשפים לתקופה מאוד קצרה למראה מאוד חריג, טעם שונה וריח חזק (וגם אם הכל טעים ונעים, השונה עדיין מפתיע).
פירות עונתיים ואלו הקצרים בעונה, הם דוגמא מצוינת לכמה חשובה חשיפה חוזרת.
כשאין חשיפה או שהיא מועטה, החוויות מתרחקות והילד צריך להיחשף למנות כאילו הן כל פעם חדשות. עם פירות עונתיים נצטרך כמובן להשלים עם המצב, אבל עם מנות שהילד יאכל או אוכל מידי פעם, צריך להמשיך להציג. כל הזמן. ממש כל הזמן.
לקראת סיום, הנה עוד כמה תובנות על אכילה בחו"ל עם ילדים:
1. ילדים רעבים כשהם רעבים. תדאגו שתמיד יהיה איתכם משהו. אל תסמכו על היכולת שלכם כמבוגרים לדחות רעב או סיפוקים.
היכולת של ילדים נמוכה בהרבה. הבשלת היכולת לדחיית סיפוקים מתפתחת סביב הילדות ומשתכללת ככל שמתבגרים,לא בגילאים המאוד צעירים.
כשיש מולם שפע, הם רוצים למצות אותו. בדיוק כמונו, רק שלנו יש כבר את הקול הפנימי של כדאי ופחות כדאי. מישהו לימד אותנו אותו לאורך החיים ולמדנו גם לדחות סיפוקים.
אל תכעסו על הרצון של הילדים. שימו גבול, זה לא בסתירה, אבל את הגבול לא בכעס או בתסכול – מסוג "איך יכול להיות?" כי ממש יכול להיות.
2. ילדים יכולים לאכול גלידה וממתקים גם עשר פעמים (גם אני אגב). אל תכעסו על הבקשה, רק שימו גבול ומידה. נסו לחשוב מה הגיוני לדעתכם (וברור שזה יהיה שונה מהשגרה) ופשוט תגידו מה התדירות האפשרית.
3. אם התזונה גם ככה לא להיט בזמן הנסיעה, תחסכו סוכר של שתיה. כוונו את הילדים לאכול את הסוכר
(נגיד ממתקים או גלידה שהם גם ככה יאכלו) וותרו על זה שמגיע בשתיה כמו מיץ בארוחה.
4. ילדים שלא מוצאים את עצמם במסעדה, יהיהו מתוסכלים (במיוחד אם הם ילדים שאוהבים לאכול)
השינוי הגדול בטיול יפגוש לא מעט משפחות, גם באכילה.
נסעתם כמה משפחות ?
תחשבו על פיצולים בארוחות, כשזה מרגיש נכון.
עדיף קבוצה, או משפחה מפוצלת שבה כל אחד יכול להנות מסוג אוכל מסויים, מאשר משפחה שישבה יחד, אבל נשארה ממורמרת.
עד כאן יומן חופשה קצר.
פיליון בפעם השלישית, היא לא פיליון של הפעם הראשונה או השניה ובכל זאת יש משהו במוכר והידוע, גם אם זה עוד לא נחרט כקבוע, כדי להיות נעים ובטוח ולאפשר גם לי להתבונן על אני של לפני 7 שנים בפיליון ואני של עכשיו בדיוק באותו המקום.
