הטור של שישי – ניתן להאזין לו או לקרוא
כאו מאזינים
בכל פעם שאני לא מוצאת נחמה, בתוך תקופה סוערת, או פשוט בשגרה, אני נכנסת למטבח ומוציאה קילו קמח.
לא יודעת מה יקרה איתו אבל תולה בו הרבה תקוות וכוחות – שירגיע, שיסוות, שיאפשר לי יצירה. יש משהו ביצירה שאומר שעוד אפשר לשנות את האווירה.
בכל פעם שאני לא יודעת איך אפשר להגיד למשפחה אהובה, אני כאן איתכם- בנשמה, אבל לא יודעת איך לעזור לכם במשימה, אני מנסה לחשוב על מנה קטנה, שאפשר להכין והיא תעביר בשמי את המילים שמתרוצצות במוח, במחשבה.
אני עצובה איתכם, מצפה איתכם ודואגת לשלומכם ושלום הבנים החטופים שלכם.
החיים בקיבוץ מאפשרים לי ליצור הרבה נחמות. יש פה שכנים מרגשים ויש פה גם סיפורים כואבים שהשנה האחרונה הביאה למדינה ולמשפחות אמיתיות.
אתמול קיבלתי טקסט שהוא מופת בעיני, מה הוא אוכל ואיך לעיתים הוא הפתרון הרגעי למשברים גדולים של הלב.
אני מקריאה ממש קטע קצר, ומזמינה אתכם לקרוא את הטסקט מלא שאצרף.
כתב אותו איתי דקל חן, אח של שגיא.
שגיא שכבר מעל שנה אוכל,כנראה, פיתה 1 ביום.
הנה המילים של איתי:
עלו בי כמה מחשבות. על אוכל ונחמות.
א.חלב אם מגיע בטמפרטורה חמימה. בדומה לחוף הגוף. נניח כ 36 מעלות. מה שאומר שאת המצוקות הראשונות בחיינו, של רעב, שעשוי להיתפס ככאב בגופו של תינוק, הוא זוכה לספק במענה בטמפרטורה חמימה ובמזון, שיש בו סיפוק של צורך וגם נחמה.
מיומנו הראשון אנחנו מתחילים לחבר את ההקשר הרגשי, שבעולם של הזמן האחרון (נגיד 20- 30 שנה פלוס) אנחנו מפחדים ממנו כמו משד, ממה שיקרא אכילה רגשית – אכילה שמחברת בין רגש להזנה.
ב. בחגים ושמחות אנחנו נוטים להפיק ארוחות מורכבות.
כאלו שמציגות את פאר היצירה שלנו.
את היצירה שעמלנו עליה בשעה או השעות האחרונות במטבח, ויש אפילו תחרות סמויה, למי יוצא יותר רך, למי יצא אורז יותר "אחד אחד" ולמי לא צנחה עוגת הגבינה.
כי ככה זה ביצירה. כולנו רוצים להציג אחת טובה ויפה. מרשימה.
על הדרך זוכים גם בנחמה מתוך עשייה: פעולת הידיים, זו שמתרחשת תוך ערבוב, או שימוש במטרפה, תוך קיפול ביצים ובטח ובטח תוך רידוד בצקים, היא פעולה חזרתית שמרגיעה את המחשבה. ומאפשרת למחשבות להתארגן בחזרה.
בשבועות האחרונים, אני "לוכדת ילדים" בני 3-7 שנים, סקרנים ושואלי שאלות, שרוצים לעבוד איתי במטבח ולהיכנס למלאכת ההרגעות. זו שמרגיעה אותי.
הם התירוץ שלי להכנס למטבח ולהכין משהו פשוט. התרוץ לזה שישאלו אותי שאלות פשוטות ויהיו גאים בתוצרים שהם יוצרים.
♥
יש לי חלון גדול במטבח, שצופה על נוף לא רגיל. נוף של אנשים ואבנים, פחות פסטורלי מהקו הראשון של השכונה, אבל עונה בדיוק על הצרכים שלי- לראות ילד או ילדה, שיבואו ליצור איתי יצירה מרגיעה לנשמה.
שלשום גלגלתי עוגיות מגולגלות. מבצק שק"ם פשוט.
תוך כדי הרידוד, חשבתי ארוכות על ההזדמנות שההורים שלי נתנו לי להיכנס למטבח וליצור כבר בגיל צעיר. יצירות שעיצבו את המחשבה שלי ואת התרפיה שלי.
אני בטוחה שלא ידעתם (ויודעת שאתם כרגע מאזינים לי מקריאה) כמה משמעות תהיה למטבח בחיי וכמה נחמה. אז תודה.
העוגיות אגב יצאו לא טעימות. התלבטתי רבות אם להביא אותן או לא, למארז הנשמה שהכנו למשפחה יקרה בקיבוץ.
החלטתי שהטעם בכלל לא משנה. יכול להיות שהן ילכו לפח. אבלאת הכוונות הן יעבירו. וזה מה שחשוב. לי.
לכל משפחה יש מטבח. הוא יכול להיות ממש קטן או ממש נדיב בגודלו. אבל זה לא באמת משנה. שילוב של ילדים במטבח זה כמו מוזיקה בבית. יכול להיות שהילד שלכם יהיה מוזיקאי אם הוא יחשף למוזיקה. ויכול להיות שהילד שלכם ימצא תרפיה בעשיה במטבח. אז תכניסו אותו מוקדם. ושימו גם מוזיקה.
ומסיימת בשתי מחשבות מעשיות –
בכל פעם שאתם רוצים לתת למישהו משהו, שכבר תקופה נמצא במעמקי השגרה של מלחמה על כל המשמעויות הכלליות והפרטיות, נסו להכין ארוחה. עדיף בטמפרטורה חמימה.
אף פעם אל תתיחסו לתוצאה בתור המדד להצלחה.זו יצירה. ומה שחשוב היא הבעת הכוונה. אנשים שמקבלים מנה ארוזה, תמיד יוקירו תודה.
נוספה לי עוד מחשבה, פרטית שמדגימה כמה ביטויים של אהבה, ודאגה יש בטוסט גבינה שגל מורח בו גם פסטו וגם חמאה,
בימים שבהם הוא רואה שאני צריכה. כמות הטוסטים שהוא יכין כמו כמות השומן שהוא ישים, יש בהם המון כוונות. המון.
ביום יום, רק תמשיך להכין לי כוס קפה בכל בוקר. בטמפרטורה נכונה. כי גם כוס קפה חמה. היא ביטוי של אהבה.
ולסיום שתי הפניות חשובות –
1. לפוסט המלא של איתי דקל חן.מפצירה בכם לקרוא את הטקסט המלא, וגם להוסיף תגובה לאיתי.
2.להרצאה שאני אוהבת מאוד מאוד על שילוב ילדים במטבח: מטבח ילדים,
שהחלטתי שאני רוצה שתאזינו לה. אז היא פשוט פתוחה לכם להאזנה.
הרצאה שמתאימה להורים וגם לאנשי טיפול וגננות.
♥
שישי היום, קנו קצת קמח. כדי שיהיה לכם לשעת הצורך.
הטור הזה נכתב אחרי 3 שבועות שלא הצלחתי.
אבל הנה, מקווה שעכשיו חזרתי.
אמן שכבר יגיעו הבשורות, הטובות. שכולנו מקווים להם כבר אינסוף שניות.
עדי
אם תרצו לראות סטון – על דימוי שאני אוהבת, תוכלו כאן –
החיים הם כמו פיצה.
כדי להצטרף לקבוצת הוואטס אפ השקטה שלי – עשו זאת כאן –
