השבוע על שבר, חסר ושפע.
תקופות שבר יוצרות חסר.
תקופות המבוססות על שלילת זכויות כאלו ואחרות וצמצום משאבים במובנים הכי כואבים של המילה.
בתחילת המלחמה – אירחנו פה בקיבוץ מאות של חיילים
הם הגיעו לישון במבנה חדר האוכל ואפשרו לנו כקהילה לחוש, שגם אנחנו יכולים לתרום ולתת לו במעט לאלו שנותנים מעצמם הרבה.
ארוחות הערב והבוקר שהופקו עבורם בתחילת המלחמה, לא היו מביישות מלון ממוצע – שפע של מזון, אירוח מאורגן, מפות על השולחן.
גבינות מיוחדות וטובות שנתרמו ע"י אחד העסקים באזור נפרסו לארוחת הבוקר. לחמים ממאפיות בוטיק הוגשו – כל עוד נתרמו.
בשיחה אגבית שניהלתי עם חייל בשביל הקיבוץ,
הוא תאר את הפער הגדול שבין קופסת הטונה שמחכה בתוך הפעילות המבצעית לבין ארוחת הבוקר שמוגשת פה עם שחרית.
באותה נקודה אמרתי בליבי תודה. תודה שלא רק אני מרגישה שקשה להכיל את הפער הגדול בין חוסר לשפע.
כיצד ניתן להחזיק באותה מחשבה מורכבת של חסר – גם את השפע.
כבר שנה וחצי שאני מזהה את האתגר המורכב שבהנאה לצד כאב שמונח כמו פילטר חזק על חיינו.
מי בהקשרו הישיר ומי כאזרח ישראלי או בהיותו יהודי.
השנה,
יום השואה, זה שבזכותו למדו לומר לעולם לא עוד,הרגשתי שגדול למידות הלב שלי להכיל, ולצערנו אנו חיים עוד.
עוד מהכאב. עוד מהסבל ועוד מהעמידה חסרת האונים לצד הזוועות.
יום השואה, הסמל המובהק לחסר ורעב.
עורר בי לעומק את המחשבה על הפער בין החסר לשפע.
סיפור החטופים מנכיח את זה בכל רגע בחיים.
יש מי שבחסר – של אור, חמצן, חופש, בחירה ומזון
ויש אותי שחייה את החיים שעבור המתבונן מהצד יראו "רגילים" כי אין רנטגן ללב שיכול לשדר לעולם את הכאב המרחף בכל דקה ושניה.
לצד שירי יום השואה בערוצי הרדיו.
דיסוננס השפע אל מול החסר, הוא זה שעלה במחשבותיי הבוקר.
יש רק דבר אחד משותף לשפע וחסר.
בכל אחד מהסיטואציות אנשים נוטים לרצות עוד.
בחסר – ההסבר ברור. אדם ירצה עוד מכל מה שחסר לו.
וגם בשפע. אנשים רוצים עוד.
כשהשפע קיים, הנטיה היא לבקש עוד. נכון לא אצל כולם. אבל אצל לא מעטים מאיתנו.
אם אנשים משמחים אותי ארצה עוד מהם. אם צמחים מרגשים אותי, אחפש דרכים להשיג עוד.
אם כסף מסב לי הנאות – אבדוק איך להגדיל את משכורתי.
שפע הוא לאו דווקא מושג חומרי. הוא בעיקר מעיד בעיני, על זמינותו. על האופציה לקחת ממנו.
כך שגם אם לפני שנים היה לי מספיק מאחד התחומים, היום אני עשויה לרצות עוד ממנו.
אני מאמינה שזה משרת לא רק את "הרע" או היצרי של האדם. זה גם מה שמניע אותנו להתקדם.
להשיג עוד הישגים, לעלות בסולם הדרגות והערכים.
שפע הוא גם מתעתע. מוציא מאיזון מפר ערכים, דורס עקרונות ששמרתי עליהם שנים.
הילדים של כולנו חיים בשפע.
בלי קשר ליכולת הכלכלית של כל משפחה. העולם מציג להם שפע, גם אם תיאורטי, של הזדמנויות.
של חומר וגם של רעיונות.
המידע זמין ושופע. ילדים מצליחים ללמד את עצמם בדרכים זמינות ונגישות גם בלי לרכוש השכלה מכוונת.
שפע, גם עבורם הוא מתעתע. מקטין את המאמץ הנדרש כדי להשיג מטרה כזו או אחרת.
מקטין את ההתרגשות המלווה הישג שהגיע מתוך מאמץ ולא רק מהושטת יד.
ילד שרוצה עוד ממתק. ילד שרוצה עוד מסך.
הוא ילד שחי במרחב שופע, שמזמן לו הזדמנויות.
בתפיסה הבסיסית שלו, אם הוא יתאמץ טיפה (בדרישה, תחנונים או בתסכול טנטרומי ממוצע) הוא עשוי להשיג עוד.
ממה שהיה לו נעים.
כולנו רוצים עוד ממה שנעים. כמבוגרים אנחנו יודעים שיש מידה וגבול שתשרת את הבריאות, או התקפוד שלנו.
ילדים בניגוד אלינו, עוד לא נמצאים בנקודה בה הם יכולים להפנים את הבנה הבריאותית הפשוטה.
והנה כמה מחשבות על שפע בתזונה –
1. שפע יכול לצמצם – אם הילד שלכם נהנה פריטים בודדים בארוחה, תגדילו את המגוון המוצג. אבל ממש במידה.
כי אם אתה נחשף למגוון ששונה מאוד מהמוכר והבטוח, מאוד יכול להיות שתצטמצם לבסיס בסיס שלךכדי להחזיר בטחון.
צרו מגוון במידה מותאמת, במקום שפע מציף.
2.ממתקים וסוכרים – נוכחים בשפע בלתי אפשרי. הרצון לקבל מהם עוד הוא לגיטימי. הוא מובן.
גם אני (ומכירה עוד לא מעט שכמותי) ירגישו שגלידה זה הכי נעים והכי טעים ךנו, ובתחושה נרצה מהם הרבה. ועוד.
במחשבה אנחנו מבינים שיש לזה מידה. כשהילדים שלכם רוצים עוד, שימו גבול. אל תכעסו על עצם הבקשה,
וסתו את הכמות לצד אמפטיה והכלה.
3.שפע משפיע גם על ההתנהגות שלנו. ריבוי ארוחות הוא לאו דווקא הדבר היעיל לאכילה.
ברוב המקרים דווקא ארוחות מרווחות ונפרדות, יניבו אכילה יותר יעילה. לא השפע אלא דווקא החיבור המתאים לרעב ובמידה.
תודה על שיחות יעוץ רבות השבוע.
תודה על הסדנה המעשית שריגשה אותי במיוחד השבוע
תודה שאתם נותנים לי סיבות לכתוב בשישי בבוקר ולסדר מחשבות.
