בחוויות. תחשבי רחוק

מרץ 28, 2025

אחרי תקופה ארוכה – מנסה לחזור לשיגרה של כתיבה וגם של הקראה. כאן מאזינים – לפרק – קודם תדמייני את החוויה.הפעם על אוספים ודמיונות,המון שנים שאספתי פריטים שאהבתי. קערות קרמיקה בצבעים פסטלים, ספלים מתאימים צלחות אמייל מסוגים שונים שאספתי
מהמון חנויות בתשומת לב ששמורה לפרטים הקטנים.
אפילו קורצני עוגיות וקיסמים מיוחדים, יש לי מאוסף של שנים. עוד הרבה לפני שהיה לי את המרחב שיכיל.
שיכיל את מה שאני מדמיינת שיממש את החלום של הקליניקה.הקליניקה נולדה ב 2019 – עם המטבח הרצוי, עם פינת אוכל, ספה ושולחן עבודה. עם מרחב שנגיש לתינוקות – בטיחותי,
עם אפשרות לגעת ולחקור את הסביבה בלי שהיא תהווה סכנה.
עם כלי אוכל שיאפשרו חוויה של ארוחה משפחתית, בסביבה שהיא לא הבית שלהם.את כל הפריטים הקטנים – הכנסתי לתוך אותו המרחב – שהיה עבורי מקום לעבוד לפתח ולפגוש.אהבתי אותה מאוד. את הקליניקה שהיתה לי בדמיון ובראש ואת זו שיצאה לפועל לבסוף. עם הכוסות,
הקערות הילדים והמשפחות שהגיעו.

כבר מעל שנתיים שאני אוספת מחשבות וחלומות, לבית שלנו ומה שהוא יהפוך להיות. כבר לפני שנה וחצי ויותר התחלתי לאסוף פריטים.
אגרטל לפרחים. ספלים לקפה. דברים קטנטנים, שאיפשרו לי לדמיין את הרגעים הקטנים והמשמעותיים שיהיו לנו בבית החדש.
את הבית הזה דמיינתי כמו "מותג" משהו שיש לו קוים מנחים שקשורים לאנשים שאנחנו, לצבעים שאנחנו ולמה שאנחנו רוצים להרגיש בו.
לדמיין רגשות, זה פעולה קשה – אבל היא זו שמאפשרת לי להגיע לתוצאה שאני רוצה.
בספטמבר האחרון, עברנו למה שהיה במחשבותינו שנים. לבית שלנו. בקהילה שלנו.
דמיינתי חוויות ורגשות. קניתי להם כלים וביטויים פיזיים לאורך השנים. כדי להצליח לממש את מה שיתגבש להיות החוויה שלנו.

הבוקר מוקדם (מוקדם במיוחד, אחרי לילה במעבדת שינה עם טל ושעה אחת פחות בחסות שעון הקיץ) חשבתי על תהליכים של אכילה.
על מה קורה כשאני קודם מדמיינת ואז יוצאת לפעולה.
חשבתי על אמהות שמדמיינות את השולחן העתידי, זה שיגיע נגיד בגיל 4 שנים, או זה שיגיע בעוד שנה וחצי שנתיים. הדמיון לאיך תראה הארוחה בעתיד יכול ליצור תשתית טבעית יותר לכאן ועכשיו.
אני פוגשת הורים בשלבים האלו של המעברים הראשונים לטעימות ואכילת מוצקים, שתוהים בעיקר על "הרגע" על מה נותנים כרגע ואיך זה יהפוך לארוחה. על איך להקפיא ומה לארוז.
אם לתת תבלינים או להוסיף אותם רק בסוף. כל התהיות רלוונטיות. כל השאלות הגיונית. אבל יש משהו באפשרות לדמיין את אותו התינוק ואת החוויה סביב האכילה – זו שאת רוצה שהוא יגיע אליה, שיעזור לך להוביל את הדרך הזו כבר עכשיו.
כאשר אוספים מחשבות וחלומות, אפשר להתחיל בדברים קטנים "סביבתיים" אלו שיהפכו בהמשך להיות הכי משמעותיים –
כמו "המוסיקה" שתלווה את האירוע. איזה מילים יאמרו, מה תהיה השיחה סביב השולחן.אחרי הדמיונות אפשר להתחיל להכניס לזה מציאות. לבחור מרחב נוח ונעים. הטכניקה הזו של בניית החוויה הדימיונית,
תאפשר לנו להיות יותר סבלניים לדרך, לזכור שהחוויות הן החשובות. הכמות תגיע שהמגוון יגדל. אבל חוויות הן העכשיו והן הבסיס.
אני מרגישה שהתובנה הכי חשובה באמהות שלי, היא ההבנה שאני רוצה להרגיש יחסית שלמה עם הדרך. שלי ושל הילדים שלנו אחד עם השניה.אני משתדלת לזכור שהתוצאה מגיעה או תגיע. לפעמים בשלב "המקובל" לגיל ולפעמים הרבה אחרי.
אבל הדרך היא מאפשרת לזה להיות אפשרי ולא מתסכל, גם אם התוצאה הנמדדת (כמו כמה או מה התינוק שלי אכל) מרגישה שונה ממה שאני מצפה.
סביב אותה מחשבה – הנה ההמלצה שלי-
אל תתעסקו במה תהיה התוצאה. מה הילד יאהב לאכול ומתי הוא יצליח לבסס ארוחה. תהיו בעיקר באינטראקציה של האכילה, בחוויה שתשמור נאמנות לשני הצדדים. לצד שלכם ולזה של התינוק.
דמינו את הארוחה של עוד שנה. לא את זו של מחר. זה נותן אוויר לנשימה.
בסדנאות שאני עושה. פוגשת אמהות (בעיקר), אלו שחוששות מלכלוך, אלו שלא נכנסו למטבח מעולם,
אלו שרוצות להגיע לביסוס ארוחות מהיר, ולכולן מכנה משותף ברור – הרצון לעשות את הכי טוב. ואת הכי טוב אפשר לעשות בהמון צורות, שהמשותף לכולן בעיני – זה שמירה על חוויות חיוביות
הסדנא הקרובה אחרי פסח – מתאימה להורים לתינוקות בגילאי 5-9 חודשים. והיא הכי מקיפה וחוויתית שהיתה לאורך השנים.

השנים חלפו, הקליניקה נסגרה עם המעבר לבית שנבנה.
השבוע הגענו ל פרוייקט האחרון שדמיינו, תקופה יחסית קצרה.הגינה.כשנשאלתי איזה פרחים אני אוהבת, לא היה לי שום מושג או דרך לתאר. רק צבעים אני יודעת לומר
וגם איזה מרחבים אני רוצה שיהיו. שתהיה סוכה . שתהיה פינה מוצלת ואחת מוארת,
ושיהיה לנו המון מקום לארח אנשים. דמיינתי את זה קורה כדי לקבל תוצאה שמעבירה את החוויה בדיוק כמו שאני רוצה.תכלס,החיים הם ממש לא הזמנה אישית. הם גם לא פיקניק וגם לא עובדים לפי תוכנית.
אבל יש לנו את הזכות לדמיין ולזרוע רגשות, במה שעוד לא קרה ורק מתוכנן לקרות.אני מדמיינת הרבה דברים.
גם את הרגע המתקרב של חזרת החטופים.הלוואי שנשמע בשורות טובות כמו בדמיונות.
שבת שקטה,עדי