יום לא יעיל

את הטור הזה, תוכלו לבחור אם לקרוא, או להאזין לי מקריאה אותו.
כאן מאזינים:

הרבה מילים ושום דבר. הרגשתי שיש לי עשרות "חלונות" מחשבה בראש ואף אחד מהם לא מוביל לסימטה הנכונה.

זו שתוביל אותי למחשבה משמעותית או מרגשת להצדיק עליה כתיבה.
משחזרת את השבועיים האחרונים

פותחת את היומן כדי להזכר במאורעות הימים האחרונים.
נזכרת במשמעותי ביותר שהתרחש – מפגש הנפגשות. שלנו החברות.
סופש שבו אנחנו – נפגשות – ומעבירות ביחד לפחות 24 שעות.
בכל שעה משתנה מעט ההרכב, של זו שיכולה להשאר לישון וזו שחוזרת לישון במיטה בביתה, ותבוא מחר בבוקר קצת אחרי שהשמש זרחה.
ובמפגשים האלו אנחנו מתדלקות אחת את הלב של השניה – כמו שאנחנו עושות במצטבר כבר מעל 20 שנה.

בכל סופ"ש כזה, יש משפט מככב, שהופך להיות מטבע לשון.
קבלו את זה שהיה בסופ"ש האחרון – יום לא יעיל.
כל אחת מאיתנו נפגשה ביום לא יעיל. לא יעיל בעבודה, או לא יעיל במשימות הבית. לא יעיל במחשבה או לא נעים בהרגשה.

וככל שדיברנו על חוסר היעילות, גילינו שיום לא יעיל הוא יום שקורים בו דברים ממש אחרים מאלו שציפינו

הרבה פעמים דווקא אלו שממש שוחקים. אלו שדחינו לרגע האחרון, כמו בירוקרטיה מעצבנת או קבלת החלטה.
האנרגיה שאותו מעשה מצריכה, מכלה את כל הכוחות לעשות את "פעולות השיגרה".
כולנו רגילים במדידה כמותית. בעשיית רשימת פעולות ידועות מוגדרות וכאלו שניתן למנות.
בפועל יש פעולות שמצריכות 10 שניות מהחיים ו20 שעות של מחשבות מקדימות.

ככל שדיברנו , אני והחברות, הבנו.
יום לא יעיל, הוא כנראה לא יעיל במושגים הפשוטים והשגורים, אבל סביר שקורה בו משהו אחר שתפס חלל של מאמץ או אנרגיה.

היום היה לי יום מאוד יעיל.
סימנתי משימות. הייתי ב 5 -6 מקומות.
לעומת שלשום, שמצאתי את עצמי ישנה 3 שעות על הספה בשעת צהריים מוקדמת מידי, ביום שהרגיש לא יעיל מידי. והתגלה כמו מילוי מצברים חיוני וחשוב.

בשורה התחתונה, יעילות לא מדידה בכמות או בתוצאה ישירה.
היא כנראה משקפת את מידת המאמץ שהפעולה דרשה.

תוך כדי הכתיבה (אגב לרוב זה מתחיל בלי חיבור ישיר) מצאתי את החיבור הפשוט לאכילה.
אכילה יעילה – כזו שבה ילד אוכל ארוחה בקלות וביעילות, יכולה להיות היום יום של השיגרה.
ופתאום מגיע יום "לא יעיל" שבו הילד מלא בהתנגדות וכעסים.
נראה שאנחנו באיזה מאבק שהולך ומסלים.
לרגע אתם ההורים מתעשים, מצליחים להכיל את התסכול ואת הרעש הפנימי שלו, שיוצא החוצה.
הארוחה מסתיימת, עם או בלי אכילה.
עם או בלי טעימה. אם הרכב ארוחה שלא בטוח שאליו התכוונתם בהתחלה, אבל הוא נרגע. הוא מפוייס.
זה נגמר בחיבוק במיטה. למרות שהארוחה בכלל לא נאכלה. או שנאכלה ממש לא כהרגלה.
זה יכולה להיתפס כארוחה לא יעילה. ובפועל הרווחתם פה את הסבלנות שלו לארוחה הבאה.
כל התפרקות היא אחת מתוך הרבה התפרקויות שילד צריך כדי להצליח להבנות.
בתוך סביבה שלא נבהלת ממנה.

אכילה לא יעילה יכולה לבוא לידי ביטוי –

בקצב.
במגוון
בכמות

אבל אם החוויה נעימה, או הצליחה להפוך להיות נעימה.
זו תהפוך להיות חוויה סופר יעילה ומשמעותית עבורו.

אנחנו רגילים למדדים מספריים. אנחנו רגילים לעמוד ביעדים. בכמויות . בנפחים. במשימות . ב"תיקתוקים".
פתאום מגיע רגע, יום או שבוע לא יעיל. שמתרחש בו הרבה פחות מהרגיל, לפחות על פני השטח.
אבל אולי בפנים. בחוויות וביחסים. קורה הרבה יותר מהרגיל.

אכילה היא מערכת יחסים. תמיד היתה תמיד תהיה.
וככזו יהיו בה ימים יותר "מדוייקים" ארוחות יותר יעילות, והרכבים יותר משובחים, לצד ימים שבהם הארוחה היא חוויה שלמה שלא ברור, כמה ממנה היתה אכילה וכמה ממנה היתה רק חוויה או למידה.

את התוכן הזה התחלתי לכתוב אתמול (חמישי) בניגוד לרגיל שלי בשישי.
סיימתי אותו הבוקר (שישי) אחרי שכבר הבאתי את עומר לעבודה, עצרתי עם האוטו בתחנת אוטובוס כדי להבין מה הצעד הבא הבוקר. חזרתי לשתות קפה, לבלאגן בסלון ולמחשבות על המשימות שצריך לעשות. מחשבות על חוסר יעילות עברו לי בראש ולאחריהן הגעתי כדי לסיים את הטור הזה – ולקוות שמה שקרה בבוקר הלא יעיל הזה, היה חלק מהדרך.

בארוחה הבאה, זו שהילדים לא יהיו בה יעילים במידה הרגילה, חפשו אור קטן של הצלחה, גם אם זו רק העובדה שהם פינו את הצלחת מהשולחן (גם אם היא לא נאכלה)

מאחלת לכם מחשבות בנושא, מקווה שהן מתעוררות מהקריאה

כמו תמיד חולקת אתכם את התקווה שמלווה לי את הנשמה. מה 7.10
שיחזרו הביתה. עכשיו.
עדי
כאן אפשר לשלוח לי מחשבות info@matkonia.co,il
כאן אפשר להצטרף לקבוצת הוואטסאפ של הטור של שישי