אם אתם אנשים שאוהבים להאזין – תוכלו לעשות את זה כאן
ביום האחרון של השנה, ביקשה רואת החשבון שאתעד את הקילומטרים ברכב ואוציא חשבוניות אחרונות לשנה.
אם משהו עוד נשאר פתוח ולא משולם או סגור.
שאלתי אותה אם אני צריכה לספור גם את הסחורה. של ערכות הבישול, והמוצרים שאני מוכרת בחנות של המתכוניה. כן היא אמרה. תספרי וגם תורידי מזה את שווי המע"מ.
ספירת מלאי היא פעולה מעיקה. עבורי לפחות. היא מצריכה סדר ותכנון ובעיקר היא מצריכה ממני להיות בספירה. של כמה יש, כמה הלך ומה עוד צפוי שיקרה בשנה שמתחילה.
קמתי הבוקר. לשנה חדשה 2025. תחושה לא נוחה. אין לי ריח של חדש בלב. או התרגשות של התחלה. יש לי תחושה שעוטפת את כולנו בצורה כזו או אחרת אני מניחה, של אירוע מתמשך וקושי להחזיק בו תקווה.
הבנתי שהבקשה לספירת מלאי יושבת לי "לא בנוח" על הנשמה. בעסק,אני מרגישה מצד אחד שיש תנועה. מצד שני היום הוא יום "חגיגות" עליות המחירים של השנה החדשה. וההכנסות, שגם עד כה היו עניין מורכב במדינה בה עסק עצמאי רואה מספרים נכנסים ומחכה לראות כמה באמת מזה שלו צריכות לגדול כדי להמשיך להיות יציבים.
אבל זו לא מחשבה על כסף. זו יותר מחשבה על ודאות, על הרצון לדעת איך יתחיל ואיך יגמר היום, החודש והשנה.
ספירת מלאי היא תיאורטית מקום שיספק ודאות, היא מצריכה ממני לבדוק מה באמת יש, כמה וממה. אבל בפועל היא תפעיל אצלי כ"כ הרבה דאגות ושאלות, כי יש פה סחורה בכמויות מכובדות.
אמנם היא שוות ערך, אבל הערך הרגשי שלה וגם הכספי, יהיה רק כשהיא תגיע אליכם לבתים.
בשביל שכל הדבר הזה יקרה, יש כמה שלבים
1.אני צריכה להכיר במציאות. ז"א ממש לעלות למחסן שלי בקומה השניה של הבית, ליצור רשימה ולספור את הפריטים.
כל תירוץ שאני אמציא על היכולת שלי לסדר וארגון הוא סתם תירוץ.
אני בעצם מפחדת משני דברים –
או מהכמות המספרית שאגלה (מה, זה כל מה שמכרתי השנה ?!) או מהכמות המספרית שאגלה (מה אני כבר צריכה להתעסק עוד פעם ביבוא שילוח והזמנה?).
2.בשלב השני אני אצטרך לפעול. ממש להגיע למצב שאני מבינה מה יש ומדמיינת איך משווקים את המוצרים שיש או איך מגדילים מלאים אם הם בחוסר.
3.אחרי זה תגיע העשייה היומיומית. שבכנות היא השלב הקשה ביותר.
להחזיק באופן יציב שיח של שיווק מכירות וסיפור סיפורים של מוצר.
כדי להתמודד בצורה טובה ויעילה עשיתי את מה שהתבקש ממני בבוקר של שנה חדשה. קמתי בבוקר בשעה 5:40.
התארגנתי קלות (ז"א צחצחתי שיניים) הכנתי קפה ופיתה לעומר, והיה לי פרצוף מספיק עייף כדי שגל יהיה זה שיסיע אותה הבוקר לתחנה. ואז חזרתי למיטה.
לשינה לכבוד השנה החדשה.
יצרתי הימנעות מאורגנת. עטופה היטב בסיפור של עייפות הגוף, ויומן שאיפשר את זה היום ופשוט הלכתי לישון. שנת בוקר כמו של תינוקות קטנטנים או של
פעוטות שלפעמים בוחרים להשקיט מנועים ולדומם את המחשבה או הפעילות, בשינה.
שעתיים אחרי – קמתי. עדיין השנה היא שנה חדשה. עדיין לא הרבה השתנה. אבל הדהדה לי מחשבת ספירת מלאי במוח. והחלטתי לכתוב אותה החוצה.
ולחבר למחשבות המשך על שיחה שהייתה לי אתמול בשעה קרה שבה ישבנו אני וחברה טובה בחוץ עם תנור סלילים ופיצוחים של תירס ובוטנים.שוחחנו על ילדים .
על אוכל הימנעויות ואיך זה בא לידי ביטוי אצל ילדים שונים.
חשבתי הבוקר שכל בוקר, כל ילד וכל אדם עושה "ספירת מלאי" לא מאורגנת בהכרח, של מה שיש לו עוד היום לפניו,
של מה מצפה לו בשבוע הקרוב. מה מתוך זה באמת יקרה וירגש וכמה ישאר בצד ויאכזב.
ובכל פעם שהספירה משתבשת והציפיות לא מייצרות את החלום – יש מי שיקח הפסקה, של המנעות בשינה או המנעות גם מאכילה. ויגיד אני רגע מתנתק.
בוחר שלא לשתף. לא לפתוח את הפה או הלב. ובוחר עכשיו להיות ב הפוגה משיתוף פעולה.
פעם הייתי נבהלת מאוד מבוקר כזה, שמתחיל בשנת בוקר ומי יודע לאן הוא יתדרדר, וכמה ארשה לעצמי להתכנס ולהמנע ממה שצריך באמת לעשות.
הבוקר זה היה בסדר. והסכמתי. לחשוב שאפשר גם לישון וגם לפעול אחר כך, אולי אפילו יותר טוב.
בכל פעם שהילדים שלי נמנעים. מאוכל. משיחה. או מדיבור על הדברים הקשים, אולי הם בדיוק עשו ספירת מלאי. תכף יחזרו אחרי שיתחזקו מעט.
בספירת המלאי האמיתית של החיים – יש פה 100 אנשים שממש חסרים. וכמו שים אמרה לי אתמול, אני מרגישה כאילו אני מכירה את גלי וזיו (ברמן) אבל אני לא.
והלוואי שבשנה החדשה לא תלבשי את החולצות שלהם. שלא נצטרך יותר ללבוש אף אחד.
היום הראשון של השנה החדשה. שכלל לא בטוח שהוא שונה מהיממה שחלפה. ובכל זאת עשיתי בו ספירת מלאי ללב שלי. עכשיו נותרו לי רק מוצרי המתכוניה לספור.
אחלו לי בהצלחה, ואם מישהו רוצה לבוא לספור איתי מבטיחה גם עוגיות טעימות וקפה חם.
אני בבית גוברין מגרש 460. מוזמנים .
לקבלת הטור של שישי בכל שבוע – הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ השקטה :
לקריאה של הטורים הקודמים
להאזנה לפרקים המוקלטים (5 דקות לכל פרק)
