הטור של שישי

השבוע, בתקלה מצערת, הושבת לי הרכב. רצף של אירועים שאפשר להגדיר כעת כטרגדיה של טעויות,

אנחנו רגילים לחשוב שמה שאנחנו עושים כבר שנים הוא הדבר הנכון. ואולי אנחנו בכלל לא

יש רגעים בשבוע שנדמה שעברת את כל היום כדי להגיע למשפט בודד של תובנה. אתמול

בנאום המעלית, זה שאמור להסביר ב60 שניות את המיזם שאני עושה – סיפרתי לבחורה שעמדה

אם אתם מאנשי ההקשבה – תוכלו להאזין לפרק הזה – לפני 3 חודשים, אבא שלי

בטור הזה תוכלו לבחור אם לשמוע או לקרוא – כאן מאזינים  – אני משערת שזה

לתוכן זה ולקודמים אפשר לבחור להאזין מה ההגיון בכך שצריך ללמוד להאכיל? בימי חמישי בבוקר,

כמו בכל תקופה של לחימה, הפוגה או ימי קורונה, אני מוצאת את עצמי מחפשת עיסוק

4:00 זו השעה שהצלחתי לבסוף לפתוח קובץ חדש, כמו דף חדש ליממה שמתחילה, שההפרדה בינה