מערכות יחסים יומיומיות הן כמו חמין בבישול ארוך.
מערכות יחסים רחוקות, תקופתיות הן כמו מקדונלדס. מוכרות, קצת שטחיות, ולרוב מייצרות חוויות דומות.
את החמין של מערכות היחסים המשמעותיות שלנו, אנחנו מתבלים כל הזמן.
מבשלים על אש קטנה ולפעמים מחסירים ממנו את המים במידה הנכונה.
יש ימים שהוא יוצא מדוייק, עם טעמים עמוקים ומדוייקים ויש תקופות שהוא קצת פחות מיוחד ועדין.
♣
יצא לי לראות השבוע כמה סרטונים של ילדים חכמים במיוחד. כאלו שמחקים את עולם המבוגרים ויודעים לעשות התאמות בשיחה לגיל שלהם.
דיברתי השבוע עם כמה משפחות לילדים רגישים במיוחד. אלו שמְרַגְּשִׁים באמירות שלהם.
אלו שמחפשים דיוק בתגובות של הסביבה, אלו שצרכים הרבה הקשבה.
ילדים רגישים עשויים להיות מאוד חכמים.
אולי בסדר הפוך, הם רגישים כי הם חכמים.
♣
דמייני שאת ילדה בת 4 אבל מבינה שיחות של מבוגרים, יכול מאוד להיות שיש בך יותר פחדים. יותר חששות ואתגרים.
דמיין שאתה ילד בן 5 אבל קולט את הסביבה בעוצמה גבוהה, סביר להניח שתכיר פחדים שילדים אחרים פוגשים רק בגילאים יותר מאוחרים.
הרגישות א מתחילה בגילאים האלו. לרוב הרבה קודם, אבל לא תמיד פשוט לזהות אותה קודם.
יש ילדים סתגלנים. זו תכונה שהייתי מאוד רוצה לעצמי בחיים,
יש ילדים זהירים, תכונה שלא תמיד פשוטה להם בתפקודי היומיום הפשוטים.
ומתוך הבסיס של כל אחד מהם, נוצרת גם מערכת יחסים.
כזו שמובילה תגובות מצידנו ההורים.
כמו תסריט קבוע שיכול לפגוש אתכם לפני אתגרים שונים כמו – מצבים חברתיים, הליכה לחוגים, או ארוחות ביתיות – יום יומיות.
תסריט קבוע, הוא למשל – אני רוצה לאכול- אבל לא יודע מה , ואז את מוצאת את עצמך בלופים של הצעה,
למרות ששניכם יודעים בדיוק מה הוא אוהב ומה יש.
כדי לצאת מתקיעות, צריך לשנות משהו בתסריט. להתשמש במילים שונות ממה שאתם מכירים.
להגיב בצורה שונה (וכמובן מכבדת) כדי לראות מה השינוי שתכניסו לשיחה, יעשה לדינמיקה סביב הארוחה.
הנה כמה מחשבות ומילים שעלו בשיחות השבוע:
1. נקודת המבט של ילד רגיש, עשויה להיות כזו שהוא אחראי לכמעט כל מצב.
אם אח שלו ירצה עוד חתיכה מהמנה, הוא עשוי לתת לו משלו. זה אמנם מחווה של אהבה, רק שימו לב שאם הוא עושה את זה באופן קבוע, די מהר זה עשוי להיות "התיוג" שלו. זה שמגדיר אותו , הילד שעוזר הילד שנותן.
ומצד שני כולנו יודעים שלשמור על עצמך ולעצמך, זה לאהוב את עצמך. ובשביל זה, צריך לפעמים לשים , גבול לצד השני. לא לוותר על עצמך .
אני מאוד בעד חלוקה בין אחים, רק בודקת אם היא לא תבניתית ויוצרת תבניות של קבעונות ביחסים. (שיש אחד שמוותר תמיד, או כי הוא גדול יותר, או כי הוא מרצה יותר או כי הוא רוצה לעזור לכם ההורים, להימנע מעימות עם אח שלו)
- ילדים רגישים, נוטים להיות בריצוי כדי לשמח את מי שהם אוהבים וכדי להימנע מאשמה או האשמה כלפיהם. זה שוב מוביל למעגל קסמים, שהם עושים בשביל אחרים. לאו דווקא לטובת היחסים הפנימיים. שלהם עם עצמם.
- ילדים רגישים עשויים לשמוע את המסרים שלכם כביקורת
כך למשל אם תגידו לילד רגיש שהוא לא אכל כלום, הוא עשוי ממש להראות לכם מה זה כלום 🙂 .
אם עד עכשיו הוא אכל רבע צלחת, תגובה של "לא אכלת כלום" יכולה להוביל תחושה של " לא מבינים או רואים אותי" ולכן אני צריך להסביר את עצמי טוב יותר ולהראות שהבחירה של הכמות היא שלי. רק שלי.
ילדים רגישים הם הרבה פעמים אלו שאת ההורים שלהם אני פוגשת.
אוכל הוא המרחב להביע דעה, מחשבה ,שליטה. ילד רגיש יוצא לא פעם מאיזון,
אכילה או אי אכילה היא אחת מהאופציות שלו להחזיר לעצמו אותה.
הנה כמה עקרונות שסביר להניח שיביאו לרגיעה בזמן הארוחה:
1. תהיו סקרנים, אל תציגו עובדות. העדיפו שאילת שאלות
- תהיו תיאוריים, שלבו רגש בתוך הסיפורים.
- אל תנסו לכוון מעבר. תסתפקו במה שיש כרגע. אם תסכימו לקבל את הכרגע יש סיכוי טוב יותר, שהאחר כך ישתנה.
במקום להגיד לילד – אבל אתמול אכלת את זה והיה לך טעים (שזו עובדה)
נסו:
מעניין מה השתנה היום, אתמול היתה לי הרגשה שהמנה הזו היתה לך טעימה.
אם הילד שואל – אמא מה את אוכלת?
אל תגידו – זה סושי. רוצה לטעום?
אלא –
זה סושי, מן גלגל כזה, שקוראים לו סושי. פגשתי היום את חברה שלי ענת, היא ואני אוכלות מידי פעם מנה כזו. וזה מה שנשאר לנו.
אם הוא רוצה לטעום הוא לא מתבייש לבקש.
אם הילד רוצה רק לק. זה מה יש. וזה הרבה.
במקום- נו , קח ביס . לא זה לא נקרא ליטעום
נסו :
אני רואה שזה עושה לך פרצוף מוזר כזה שטעמת. איך זה היה בשבילך?
מערכות יחסים הם כמו חמין.
שצריך לטפח ולהזין. זה תהליך ארוך וממושך, סיזיפי לפעמים ומתסכל לעיתים, אבל בסוף יוצא תבשיל מרגש של יחסים ביניכם לבינם הילדים ובינם לבין האכילה שהם מבססים.
בניגוד לתבנית הידועה, שמקדולנדס מציעה, אנשים הם לא עד כדי כך תבניתיים ומה שמשפיע על האכילה,
זה ממש לא רק רעב או טעם. זה גם השיחה, האנרגיה, המסע שהיום הזה הביא עבור הילד. זה חוויות שחווה מציפות או מאתגגרות שגם הן ישפיעו על האופי שבה תאכל המנה.
אנשים הם כמו חמין. מושפעים מאינסוף השפעות וגורמים.
הרי גם חמין עם מתכון מדוייק, יושפע ממידת ההשריה, מגובה האש ואפילו מעובי הסיר שבחרתם.
מה שהילד שלכם אכל אתמול, היה אתמול.
היום נכנסו לזה עוד מרכיבים.
וכן. זה מתיש שילדים לא תמיד עיקביים.
וזה מתיש גם כשהם סופר עיקביים ותבניתיים.
יש הרבה גורמים שמשפיעים עלינו ביום יום. לא את כולם אנחנו יודעים.
אבל עבור כולם אנחנו יכולים להעזר – בסקרנות ולהשתדל להרחיק שיפוטיות.
אולי זה לא יניב אכילה איכתותית היום, אבל זה בטוח ירגיע את הלב, גם של ילד שהיה לו יום תבשיל סוער במיוחד.
הלוואי וכל המשפחות יזכו ממש בקרוב, לחזור למערכות יחסים אמיתיות.
עדי
