דמיינו שאתם יוצאים למסע.מסע שמתחיל מייד עם הגעתו של התינוק.מסע שיש בו יצירה של שפה, שפה של אכילה.שפה היא מושג שכולנו מבינים, יש מי שמדבר מי שמקשיב ומי שמשיב.ממש כמו גם באכילה.יש מספר עקרונות חשובים שאם נזכור, תתפתח פה תקשורת מיטיבה, כמו שפה, ממש מההתחלה.
אציג לכם כמה עקרונות, שהם הבסיס לאכילה, או יחסים באכילה.
1.העיקרון הראשון והחשוב- זיהוי של סימנים. סימני רעב ושובע שיופיעו ממש בתחילת החיים.
תינוקות נולדים עם היכולת לחוש את התחושות הפנימיות, אלו שיאותתו עבורם על רעב ושובע ויאפשרו להם לסמן לכם מתי. הקשבה לסימנים הללו תאפשר תקשורת טובה ויציבה ביניכם, כזו שלא מבלבלת אתכם או את התינוק. בתחילת החיים תוכלו לזהת תנועת חיפוש, או חוסר שקט גופני שיעידו על רעב. אל תחששו, רעב (כמו צירים) זה לא משהו שמפספסים.
2. העיקרון השני שינחה את ההאכלה- הוא עיקרון ההאכלה הקשובה– בכל ארוחה, הנקה בקבוק או ארוחה בכיסא האוכל, חפשו תמיד את המבט המחפש, זה שיעיד שהתינוק רוצה עוד.
במקום לתהות מה וכמה הוא רוצה או צריך, וודאו כי הוא זה שמבקש עוד "ביס".
חפשו את הרמת הראש או פתיחת הפה בארוחה בכיסא, שיאפשרו לכם להבין בצורה בטוחה, האם הוא רוצה עוד, או שהוא כבר שבע.
- אין חוקים למרווחים. בניגוד לתפיסה שיש מרווח שעות נכון או רצוי, אם לא קיבלתם הנחייה רפואית ברורה, תוכלו להמתין ולחכות לסימנים. דמיינו שיש "צידנית מזון" שהתינוק צריך לאכול ביום. כן, צריך. לא כי אתם רוצים, אלא כי זה מה שהגוף שלו מאותת. את אותה הכמות שמתאימה לו, הוא יכול לפזר על פני היממה בצורה הנכונה עבורו. כך למשל נראה תינוקות שאוכלים 4 ארוחות לעומת תינוקות שיאכלו 6-7 ארוחות כשבפועל הם באותו גיל ו/ או משקל.
הפיזור על פני היממה משתנה בין ילד לילד ובין אותו התינוק על פני חייו. אם תיצרו שפה, לא תצטרכו להיות מוטרדים מהכמות שנאכלה.
- את כל העקרונות שהוזכרו אפשר לאסוף לתוך עיקרון חלוקת היחסים. אתם אחראים על המזון המוגש והרגלי האכילה (החל משילוב המוצקים בתפריט) והילדים יהיו אחראים על מה וכמה הם אוכלים. זה נכון בגיל הינקות וגם בגיל ההתבגרות. אם יש לכם ילדים יותר גדולים, תוכלו להשתמש באותם מחשבות והרגלים.
- כדי ליצור אכילה שיש בה תקשורת והובלה של תינוק, אפשרו לו לחוש שליטה על הפעולה. בהגשת הבקבוק קרבו אותו לפיו, אפילו חכו לסימן שהוא יניב- פתיחת הפה או רכינה קדימה.
(מובן שאכילה מכפית זה עוד יותר בולט). אל תחזיקו או תדחקו את הכפית לפיו, אלא הקפידו רק להביט בו ובסימנים שהוא מייצר. בשלבי החשיפה הראשוניים, אנחנו לפעמים טועים לחשוב ש"אני רק רוצה שהוא ירגיש או יטעם" אך מהצד שלו זה עלול להתפרש כשכנוע או "דחיפה של מזון". בכל רגע בתהליך החל מהנקה, בבקוק או כפית, חפשו את מידת המעורבות של התינוק בארוחה. כדי שתהיה לכם "ארוחה זוגית" שיש בה שני אנשים שאוכלים ולא רק אוכל ומאכיל.
אם תצליחו לקבל את התמונה המלאה, ודאי תוכלי לדמיין את "הפרמידה" הבאה:בבסיס שלה יש רצון. מוטיבציה פשוטה, של ילד שרואה את המשפחה אוכלת ונהנית מהסיטואציה. זה הדבר הראשון והחשוב- ליצור מצב שהסביבה מציגה בצורה טבעית ופשוטה את האכילה.
מעל אותה מוטיבציה תתאפשר סבלנות, שמאפשרת לו את הפנאי להתנסות וללמוד את פעולת האכילה. שאולי נראית לנו מאוד פשוטה, אבל בפועל יש בה לא מעט "עבודה" של חושים, תחושות , מיומנויות, טעמים וריחות. ממש כמו בפעם הראשונה שקיבלתם מנה חדשה או מפתיעה במסעדה, גם תינוקות עשויים להיות מופתעים בהתחלה- מהמרקם או ההרגשה שנוצרה להם בפה, שעד כה התרגל לתחושות מאוד מסוימות.
הסבלנות המתאפשרת תיתן לו את הזמן לרכוש את מיומנות הלעיסה והבליעה. שוב, נשמע פשוט אבל יש תינוקות שידרשו עוד ועוד התנסות.
ברגע שיש מיומנות- תגדל הכמות. ואיתה יגיע גם שובע ולאט לאט מגוון.
פירמידה טובה, מבוססת על כל השלבים, ואם אנחנו מנסים לדלג, בעיקר על הבסיס -של הרצון , אנחנו עשויים לקבל אכילה לא יציבה.
התייחסו לפיו של התינוק בכבוד, בהאכלה, בצחצוח השיניים ואפילו בשטיפת הפנים, זו שאני ממליצה לכם לעשות פעם אחת, בסוף הארוחה (ולא עם מגבונים כאילו הם מנה בפני עצמה).
יחסי האכלה בריאים, מתבססים על הרצון של התינוק (או הילד) לאכול. אל תסתפקו בתינוק ש"מסכים" לאכול, נסו לכוון לכך שירצה לאכול. רעב הוא צורך טבעי ובריא, תינוקות לא מפספסים אותו. סמכו על עצמכם שתזהו את סימני הרעב ועליהם, שידעו לסמן אותם.
מה עושים אם התינוק מסרב
אם נתקלתם בקושי או סירוב מצד התינוק, נסו לבדוק איפה הוא ממוקם בפירמידת האכילה. האם יש רצון וכוונה מצידו? האם אתם אוכלים בטבעיות לידו? מחכים לסימנים שלו לרעב ורצון או מציעים פשוט כי הגיעה השעה בשעון?
מאחלת לכם ארוחות טעימות ובעיקר מלאות בחוויות חיוביות!
אם יש לכם אתגרים בהאכלה של הילדים, הנה הרצאה שיכולה לעזור:
עד גיל 2.5 שנים-
