לתינוק יש מנגנון פנימי של רעב ושובע שמאותת לו בדיוק מתי הוא רעב ובדיוק לכמה הוא רעב.
מנגנון מרשים נוסף שיש לתינוקות זה היכולת לזהות את הרכב המזון ואת תחושת השובע שהיא תיצר עבורו בהמשך.
זה כמובן קורה אחרי שאכל כמה פעמים את אותו המזון ואז הוא מצליח לתרגם לגוף בדיוק כמה לאכול ממנו. בערך כמו שהמחשבה על ג'חנון או סופגניה עושה לנו בגוף, לפעמים רק המראה של המזון הזה כבר מיצר לנו את תחושת השובע שנחווה לאחר שנאכל אותו.
אם נראה לי שהתינוק אוכל מעט מידי?
אני אשאל את עצמי מעט ביחס למה? אם המעט הוא ביחס למה שכתוב על קופסאת התמ"ל או למשך ההנקה, לא זה ולא זה יעידו על הכמות הנכונה לו.
כל שנותר לעשות הוא לעקוב אחר קצב העליה במשקל של התינוק, מידת הננוחות שלו בארוחה עצמה ולאחריה וההתפתחות הכללית שלו.
אם כולם פועלים כשורה, כנראה שהוא יודע בדיוק כמה נכון לו.
רגע… ואם בכל זאת אשכנע אותו לאכול יותר ממה שאכל?
זה יהיה ממש כמו לשכנע אותו שכאשר יש 40 מעלות בחוץ קר מספיק כדי ללבוש פליז. פשוט ,זה לא יהיה , זה יצריך שירים משחקים ומניפולציות כדי שימשיך לאכול- ובעיקר עשוי להוביל לכך שבסוף, הפה שלא ינעל. ממש כך.. ינעל.
תגידי, אם נראה שהוא אוכל יותר מבן גילו? יותר מהבן של השכנים?
העקרון הוא עדיין זהה, כל תינוק ילד ומבוגר המתנהל ע”פ סימני גופו, יציג דפוס אכילה שונה. יש מי שאוכל במקטעים מסויימים של היום כמויות גדולות יותר אוארוחות צפופות יותר ויש מי שאוכל בצורה דומה על פני היממה כולה.
אז איך יודעים שזה הדבר הנכון עבורו?
מסתכלים על הילד:
- אם ארוחה מתחילה בסימן רעב מצידו
- מסתיימת כאשר הוא מסמן שמספיק לו
- מתנהלת בנינוחות
- הילד שומר על עקוומת הגדילה שלו (והמספר על האחוזון לא ככ משנה)
- ומתפתח בצורה אופינית לעצמו או לגילו
סימן שאין צורך להתערב או לשנות.
ובכל זאת, מה היא אכילה חריגה?
- אכילה שאינה קשורה לסימניו של הילד
- אכילה כמשחק הימורים – כזו שכל ארוחה מחדש אתם לא יודעים או בטוחים אם הילד יאכל או לא
- אכילה שאינה מאפשרת לילד לגדול
- אכילה שמשאירה את הילד עצבני וחסר שקט.
בכל אחד מהמקרים האלו נכון וכדאי להתייעץ, איתי – או עם מי שתבחרו, רק הקפידו שזה איש מקצוע!
תאכלו בדיוק כמה שאתם צריכים:)
