מצמצים צריכת סוכר!
ממש שנייה לפני החופש הגדול, בואו ניקח על עצמנו פרוייקט משותף.
פרוייקט "פחות סוכר". כנראה שלא אצליח לגמרי בלעדיו, אבל בהחלט נוכל להפחית בו.
למה אנחנו כל כל אוהבים סוכר?
סוכר מייצר עבורנו תחושה נעימה וטובה. יש לכך הסברים שונים וביניהם הסיבה האבולוציונית, תכולת חלב האם מכילה אחוז גבוה של לקטוז, טעמו המתוק והנעים יחד עם העובדה שסוכר מהווה אספקת אנרגיה זמינה ומהירה, יצר הנאה וחיפוש של סוכר בבעלי החיים השונים.
מחקרים והתנסויות מציגים דפוסים שונים סביב סוכר ביניהם:
ככל שאנו אוכלים יותר סוכר כך אנחנו מחפשים וצורכים אותו יותר.
ככל שעוצמת המתיקות עולה כך נמשיך לחפש אותה חזקה ויש שיאמרו גם בתדירות גבוהה יותר.
מה הבעיה בסוכר?
בעידן השפע שבו כולנו חיים, אנו ניזונים ממזון פחות "נקי" או טבעי וככזה יש לו השפעה מורכבת על בריאותו ילדינו ועל בריאותם כבוגרים. לצערנו (וזה באמת מצער!) אנחנו מדורגים די גבוה בשיעורי השמנת ילדים וכן בצריכת הסוכר.
סוכר אחד שמות שונים לו –
פרוקטוז, סוכרוז, סוכר קנים, סוכר אורגני, סוכר קוקוס, סירופ תירס ועוד ועוד. חשוב לדעת שבחלק מהמקורות כביכול יתרונות תזונתיים, אך השפעתם הסוכרית עדיין נוכחת. כך שמכל מקור שהוא כדאי לכוון להפחתה.
אני יודעת, אולי אתם אומרים לעצמכם שזה ממש מעט, זה רק פעם ביום.
אולי אתם במחשבה שעדיף לא ליצור חסכים מאשר להגביל את הסוכר. אבל האמת היא הרבה פחות נעימה.
סוכר הוא מוצר די "דביק" כזה שאם התחלת איתו קשה להימנע ממנו.
סוכר הוא חמקמק
הוא משולב בלא מעט מוצרים בתעשיית המזון. כאלו שהגיוני לנו לחשוב שהוא בתוכם, ואלו שלא חשבנו שיש צורך בסוכר, אבל מישהו (לעיתים אפילו מסיבות טכנולוגיות ) הכניס לתוכם סוכר.
"בסה״כ מידי פעם הוא אוכל מתוק" –
הפכה להיות אמירה רווחת, אך כשם שזו הפכה לרווחת, כך גם גדלות ההזדמנויות של ילדים צעירים מאוד להחשף לממתקים וסוכרים בצורות שונות.
הרגלים הנוצרים בתחילת החיים, ישמשו את הילדים הלאה. רוצים שהילד לא יאכל הרבה סוכר בבגרותו? חישבו טוב מתי אתם חושפים אותו לכזה ובאיזו תדירות.
"אם לא אתן לא מתוקים וסוכרים – הוא יפתח חסך!"
אז זהו, שלא ממש. חסך מתפתח כאשר אתה מונע משהו ממישהו. אני מדברת עוד הרבה קודם. אני מדברת על השלב הזה שעוד בכלל לא הגשתם לתינוק או הפעוט שלכם מוצרים מתוקים. עד מתי תחכו עם זה? כמה שאפשר. ממש ככה.
הוא לא יפתח חסך (כמו שהוא לא יפתח חסך אם לא תתנו לו במבה, פשוט כי הוא לא יודע שהיא קיימת. ולא, לא חייבים לתת חטיף כדי לחשוף לבוטנים).
ומה אם כבר חשפתם?
שאלה מעולה, כולנו הרי בשלב כזה או אחר נותנים מתוקים ומלוחים לילדים שלנו. עכשיו נשאלת שאלת התדירות והגודל.
אתם יכולים להחליט מה מתאים ומה פחות, הן מבחינת הגודל והן מבחינת ההרכב.
אתם גם אלו שתחליטו על התדירות של זה על פני השבוע או היממה.
הילדים יוכלו לבחור – מה מתוך המבחר הקיים, ומבחינתי, גם את התזמון ביום. ממתקים ארוזים לא נאכל על הבוקר בבית שלנו, אבל עוגה ביתית, כן. ההסבר המפורט בהמשך.
איך מתחילים להסתכל על זה בכלל?
1. ערכו רשימה של כל מקורות הסוכר בתפריט שלכם ושל הילדים:
ממתקים
דגני בוקר
שתיה ממותקת
שוקו ביתי או קנוי
עוגות, עוגיות
מעדני חלב
ארטיקים גלידות
קטשופ
שתייה ממותקת – כולל מים בטעמים ויטמינציק וכו
שלוקים.
2.בחנו כיצד תוכלו להמיר במוצר חלופי.
האם יש סיכוי שתאפו לחם בבית? האם תוכלו להכין ארטיק ביתי במקום הקנוי? האם תוכלו להפחית את כמות הסוכר בעוגה?
האם תוכלו לבדוק שאין סוכר מוסף במשקה הצמחי שאתם שותים?
פתרונות
יוצרים מסגרת לאכילת מתוק (הכמה והמה).
המה – ערכו את הרשימה המדוברת למעלה, והסתכלו כמה מתוך זה משתלב בשבוע או ביממה של הילדים שלכם.
הכמה – זו לגמרי החלטה שלכם, אתם תחליטו מה התדירות השבועית והיומית.
רק אחרי שתגדירו בפני עצמכם מה נכנס לקטגוריית ממתקים, תוכלו להעביר את המסר בצורה ברורה יותר לילדים.
מייצרים כמה שיותר בייתי
עוגות עוגיות ומאפים, כן. יש הבדל משמעותי באכילת מזון קנוי או בייתי. הן בתכולת הסוכר, והם בהשפעות של זה על הרגלי האכילה שלנו,ובהתאמה, על השמנה בררנות ועוד.
משפרים מתכונים
מורידים כמות הסוכר. אפשרי כמעט בכל מתכון
ממירים קמח לבן בכוסמין
ממירים חלק מהקמח בשיבולת שועל
מעשירים עוגות בפירות ו/או ירקות
אבל עדי, לא אמרת שצריך לסמוך על הבחירות של הילדים?
הבחינו בין אמירה של : אכלנו מספיק ממתקים, לבין אמירה של: אכלנו מספיק אוכל.
לומר לילד להפסיק לאכול, זה לא תמיד מרגיש מאוד נוח. מצד שני, עשו אבחנה בין מזון איכותי ומזין, שם אני מאוד משתדלת לסמוך על הילדים, לבין מזון שומני וסוכרי, שם חיישני הפה והטעם ייהנו עד כדי אכילה מרובה, מידי.
אולי יהיה קל ונכון יותר לחשוב שממתקים הם בגדר הרגלי אכילה, אני צריכה לשמור ולכוון את הרגלי האכילה של הילדים שלי ולכן לא חוששת להסתכל על צריכת ממתקים כחלק משמירה על הרגלי אכילה.
מה עושים עם הכיבודים והממתקים מחוץ לבית?
שאלה קשוחה ממש 🙂
למה ? כי מצד אחד אם אני לא שם אין לי באמת אפשרות לדעת מה קורה. אני אוהבת שהקול ההורי שלי מלווה את הילדים שלי, אבל לא כשוטר או מישהו מגביל אותם הסיטואציה חברתית. מה זה אומר? שהם כנראה יאכלו ממתקים במסגרות מחוץ לבית ויתכן והכמות לא תהיה קטנה בכלל אבל אני זוכרת, אני לא שם. זו אחריות גדולה ומכבידה לחשוב שהם אמורים לשמור ו"לרצות" את הקול שלי כאשר אני לא שם.
איך בכל זאת משפיעים על מה שקורה בחוץ?
דואגים להביא פירות וירקות. דואגים להיות אלו שמכינים מאפה ביתי למסיבת הסיום.
לא מתעצלים לשנות ולהתערב בקבלת ההחלטות על רשימת סוף השנה.
דואגים למלא קודם את רשימת המתנדבים לפירות וירקות ורק אח״כ (אם בכלל) מתנדבים להביא שתיה קלה (כן כן.. אפשר להתעקש שהשתייה תהיה מים).
אני יודעת, לא כולם אופים. אבל בואו נתחיל מזה שתרצו לאפות!
אם קראתם עד לכאן, ולא השתכנעתם
כהורים, אין לנו את הפריבילגיה לוותר על בריאות הילדים. גם בימים שאין לי כוח, כן. גם בימים האלו אני צריכה לנסות לעשות את הבחירות הכי טובות לאותו הרגע.
אני יודעת שלא כולם אוהבים את המטבח. אני יודעת שלא כולם חושבים שזה כ״כ נורא. אבל האמת היא… שאנחנו בעידן שבו איבדנו שליטה על כ״כ הרבה תחומים, על החומרים, על המזון שבעלי החיים אוכלים ואנחנו כחלק מהשרשרת, על הרכב המזון, על ריסוסים על הדברות ועוד ועוד.
לחץ בוודאי לא יעשה פה שינוי, מצד שני אם כולנו נזכור שכל אחד מאיתנו משפיע גם על הילדים של השכן, נבין שכדאי. כדאי לכולנו להמעיט בצריכת הסוכר.
לשמר ילדים שתחושת הטעם שלהם רחבה יותר,
לשמר ילדים עם פחות גורמי סיכון להשמנה ומחלות כרוניות בעתיד (לא עכשיו. בעתיד).
ועוד אחד לסיום סיומת. כי אולי עוד לא הסכמתם איתי 🙂 :
גם אנחנו אכלנו הרבה ממתקים ולא קרה לנו כלום!
אפשר להגיד את זה על כך כך הרבה דברים, הבעיה היא שלא ניתן לבודד רק את אכילת הממתקים שלנו כילדים. מאז שאנחנו התבגרנו קרו כל כך הרבה דברים בעולם בעיניהם, גיל החשיפה למסכים, הגדלת הפעילות היושבנית והקטנה משמעותית של המשחק החופשי של ילדים בחוץ, שעות העבודה שלנו (המבוגרים) זמינות המזון הקנוי, תדירות האכילה מחוץ לבית, החיים ברשתות חברתיות שהביאו איתם הפקות ימי הולדת יותר גדולות ומושקעות, ועוד ועוד השפעות.
כשמשווים את צריכת המזון המעובד שלנו כילדים, חייבים לשלב אותו במכלול הדברים שקרו. לא בפני עצמו.
ואגב, לא פעם אנחנו בעצם קבוצת המחקר שעליה מסיקים בשביל הילדים שלנו, הבריאות שלנו ההורים, נחקרת לאחרונה – מה הוביל אליה – מה גרם לדור שלנו ולצעירים מאיתנו לחלות במחלות כרוניות כמו סכרת מסוג 2 וסנדרום מטבולי.
אני יודעת שהתוכן הזה יצא אולי מעט נחרץ לעצמי 🙂 אז הנה כמה הרגעות :
1. אם תבואו אלי לקפה, תקבלו גם עוגה. מבטיחה.
2. למען הסר ספק, הילדים שלי אוכלים כל יום משהו מתוק. אני מכוונת לאחד כזה ביום. יודעת שזה לא תמיד אפשרי.
3. הילדים שלי אוכלים בחוץ מאותו מתוק, עוגה כל בוקר. כי כמוני, הם מתקשים בארוחת בוקר מגוונת יותר. האם זה אידיאלי? לא, אבל זה הכי טוב שאנחנו מצליחים. ליצור שם הרגל לאכילה, ובהרכב הכי נכון שאנחנו מצליחים.
יאללה ! מחכה שתגידו לי מה אתם הולכים לעשות כדי לצמצם את צריכת הסוכר!
בתמונה, סוכר שלא מהווה בעיה.
אם אתם לא אוכלים רק פירות.
