אני די בטוחה, שאתם מכירים ילד בררן. אחד לפחות. אם זה לא הילד שלכם אולי הוא זה של השכן,
אחוז לא מבוטל של ילדים בגילאי הגיל הרך והלאה, מוגדרים על ידי הוריהם כבררני אכילה.
ההגדרה המקצועית לבררנות אכילה המצריכה טיפול תדבר על אכילה של 10 פריטים.
10 פריטים זו כמות קטנה מאוד של מזונות שילד אוכל וגם אם הילד שלכם אוכל 20 פריטים ודאי תרגישו קושי עבורכם ועבורו בהתנהלות היומיומית של האכילה. בבית ומחוצה לה.
כאמא וכאשת מקצוע, הגדרה של אבחנה, לא בהכרח תהווה המדד הנכון בעיני לטפל או לא לטפל. כאשר משהו מטריד את מחשבתי ביחס לילד שלי, אני רוצה לקבל מענה. גם אם בהגדרה הסיפרותית הוא לא עונה על קריטריונים של אבחנה כלשהי.
הגישה הזו ודאי לא מתאימה לכולם, ממש כמו שכל אחד יגדיר קושי בצורה ובמימדים שונים.
כך שבין אם הילד שלכם אוכל, 10 מאכלים או 30, נסו לדמיין את החוויה הכללית, עבורו ועבור עצמכם. זה כנראה יתן את המענה האם יש צורך בהתערבות מקצועית.
בררנות אכילה, יכולה להתאפיין בצורות שונות
אכילה המשתנה בין הבית לחוץ
אכילה עיקבית, מצומצמת בבית ומחוצה לו
אכילה מצומצמת שאינה עיקבית בבחירת הפריטים.
זכרו כי
בררנות אכילה יכולה להופיע עם או בלי קושי בשיתוף הפעולה. כך שיתכן ילד שאוהב לאכול, אך המגוון מצומצם. או ילד שלא אוהב לאכול והולך ומקצין את המגוון
כיצד ניתן לשפר את הפתיחות של הילד?
- נקודת המבט ההורית. לא משנה באם אתם חשים שהילד "רק בודק אתכם" או באמת לא מסוגל לאכול את הפריטים המגוונים, החוויה הנכונה להעניק לו – היא כזו שמשדרת לו : אנחנו רואים שההתנסות לא פשוטה עבורך. ילדים תמיד רוצים שנראה את נקודת מבטם. כאשר זה לא קורה, לרוב יש החרפה בהתנהגות המקורית (במקרה הזה תראו צמצום הולך וגובר)
- ודאו כי הילד חשוף למגוון ביתי. לא כזה שמונח לו בצלחת אלא כזה שהבית חושף אליו מעצם האכילה המגוונת של יתר בני הבית. אם אתם בררנים בעצמכם (וזה קורה לא פעם..) ודאו כי המגוון המונח על השולחן הוא הרחב ביותר! ולא הצר, זה שכולם אוכלים ממנו
- הגישו מנות קטנות, גודל מזערי! המאפשרות לילד לעשות בחירה בכמות קטנטנה ולא "להתחייב" על מנה שלמה/חתיכה גדולה. תוכלו להעזר בקיסמים, שיפוד או פומפיה קטנה שתעורר עניין בשולחן. אין צורך לעשות זאת כל יום, שכן אז הילד לא יראה את זה (ממש כמו שהוא כרגע לא רואה את המזון המגוון שאולי אתם מניחים על השולחן) אלא להשתמש בזה מידי פעם "לריענון הסיטואציה"
- אל תדברו עם הילדים על מה שהם אכלו או לא אכלו היום, חיו את חייכם 🙂 איכלו את מה שאתם מגישים, תנו להם לעשות את הבחירה שלהם מהשולחן. אני יודעת, אתם ודאי חושבים שעכשיו הוא יבחר לאכול רק את המזון האהוב עליו, זה עלול לקרות. אבל המטרה היא שהוא יחוש ביטחון מלא שהבחירה מה לאכול היא שלו. אחרת, הצמצום ימשיך להתרחב בין היתר גם כדי להביע את דעתו.
- זכרו כי זה המצב כרגע ובהדרכה מתאימה ונקודת מבט, שלא רואה את העניין כבדיקה או התשה של הילד אתכם, הדברים יזוזו וישתנו .
קבלו כמה רעיונות למעוררי עניין בשולחן
יעוץ אפשרי עבור הורים המחפשים מענה לצמצום/בררנות אכילה
