בלי יאללה, הוא פשוט אמר והשאיר אותי במחשבה

את הטור הזה, תוכלו לבחור אם לקרוא, או להאזין לי מקריאה אותו.
כאן מאזינים:

כאן קוראים:

שישי, התעוררתי בחמש.
בשש ובשעה שבע ועשרים.
זה לא קשור למיטה או לאור מהחלון. זה קשור למחשבות או לקצב שבפנים.

בשעה הזו כבר זינקתי מהמיטה הזמנית, זו שבחרנו לנו ללילה אחד מחוץ לבית.
זינקתי כדי לשמר את שיגרת הטור.
לא תמיד ברור לי אם אני שומרת עליה (השיגרה) או שהטור שומר עלי.

רגע לפני שיצאתי מהחדר,
גל אמר שכדאי שנגיע היום לעוד מקום בתל אביב, זה שרצינו לראות בו משהו כבר די מזמן.
זה הכניס בי עוד אדרנלין ואמרתי לו – יאללה אז ….
והוא קטע מיד את היאללה. אמר לי בלי – יאללה. תכתבי את הטור של שישי ונמשיך.

איך אפשר בלי יאללה???

אני אומרת לעצמי אותו אולי 7 (במקרה הטוב) פעמים ביום. ו30 ביום ממוצע.
כמו איזה סטרטר לכל מיני פעולות או מחשבות שאני צריכה. משהו חיצוני כזה שכאילו ימחא לי כפיים ויגיד לי עדי, את יכולה!

אני אומרת המון יאללה ביום יום, כלפי עצמי, כלפי הילדים, מסתבר שגם כלפי גל.
והאני מאמין שלי לא מתחבר ליאללה . לא מתחבר לזה שדברים יעשו ממוטיבציות חיצוניות ומלחיצות, אלא דווקא מתוך מחשבות ומוטיבציות פנימיות.

יש המוני ילדים שאוכלים תחת קריאות יאללה . מוטיבציות מילוליות שנוצרו בתוך הארוחות שלהם בבתים, כדי להניע אותם לאכילה.
כך נוצר מצב שהם לא בקשב פנימי אלא דווקא בחיצוני. לסימנים או לבקשות שמתבקשות מהם.
הם לוקחים פחות "אחריות" על האכילה שלהם, ולעיתים גם יוצרים מורכבות ביחסים או בהתנהגויות האכילה – למשל אוכלים מאכל מסויים בגן ובבית נמנעים.
או אולי הם נראים אוכלים בהעדר חשק, או במריחה זמן הארוחה.

רגע אחרי שאמרתי לגל יאללה,
כשהוא עוד במיטה ואני לבושה עם התיק על כתף אחת, בדרך לכתיבת הטור, לקחתי איתי ביד את הספר של ד"ר אילת ברק – שיחות מהמטבח
(ספר עיון שמתאר את יסודות ההיבטים הרגשיים טיפולים בבישול), אתמול הגעתי לפרק שנקרא – כראוגרפיה של טעמים וריחות.
שם גאוני שפורט בתוכו את ההסברים על מערכת החישה, כמה מורכבת ועמוקה היא ואיך, היא לא יכולה לעמוד מול אמירה פשוטה של – יאללה קח כבר עוד ביס או שניים ונסיים את הארוחה.

בצורה מאוד מפתיעה, הגעתי לקרוא את הפרק הזה בסמיכות של כמה שעות מהשיעור האחרון שהעברתי לסטודנטים,
קראתי לו – לא נעים לי או לא טעים לי? וחקרנו לעומק גם כאן את ההיבטים התחושתיים של טעם וחווית אכילה כדי להבין שאמירה מכלילה כמו לא טעים לי לאו דווקא מתיחסת לטעם, אלא לפעמים למרקם,לעיתים לחווית היחסים ולפעמים לתחושה או לרעש שזה מיצר במערכת החישה הפנימית.
כן, לפעמים זה פשוט לא טעים. בטעם. בדיוק כמו שאנחנו מבינים.

העולם מורכב, וקריאה או האזנה למחשבות האלו יכולה להוביל,אולי, לתחושה של "למה לסבך" למה לעשות יותר מורכב. אבל זה המצב. אכילה היא דבר מרתק ועמוק.

אם הילדים שלכם ואתם אוכלים בחדווה, אל תשנו שום דבר בבקשה.

אבל אם זה לא המצב, חישבו איך משנים את דפוס ה"יאללה"
שהוא בעצם שם קוד כמובן, להנעה לפעולה שתתמרץ את האדם שמולך.
בבית שלנו זה לא סביב האכילה אלא דווקא לפעולות אחרות. ואני אחראית היאללה בבית.
מבטיחה לחשוב עליכם בכל פעם שתעבור לי המילה יאללה בראש, ולמצוא מחשבות יותר מקדמות כדי להניע את עצמי ואת המשפחה שלי לפעולה. בעיקר מתוך מוטיבציות פנימיות, ויאללה היא לא כזאת.

אמן שנדע שיגרה
מוזמנים לשלוח לי מחשבות בחזרה.
עדי,
כאן אפשר לשלוח לי מחשבות info@matkonia.co,il
כאן אפשר להצטרף לקבוצת הוואטסאפ של הטור של שישי 

ידיים שוטפות שבועות
הטור של שישי

גוף מחובר ללב מחובר לגוף

את הטור הזה, תוכלו לבחור אם לקרוא, או להאזין לי מקריאה אותו. כאן מאזינים: זה לא רק העולם שמתערער, גם

עגלת קניות
Start typing to see posts you are looking for.