
ריצה ברת השגה
אני לא רצה לתחבורה ציבורית. זה היה המשפט הראשון שאפרת אמרה מיד עם היציאה מהרכבת באחד הימים החמים השנה. י
כמעט בכל שישי בבוקר, אני מתעוררת מוקדם. חושבת על מחשבה אחת, או ארוע שפגש אותי השבוע, ואיך הוא מתחבר לעולמות של אכילה. שלי, או של הילדים.
זו קריאה קצת יותר של "נשמה". הנשמה שלי. ואתם המגירה, הפרטית שלי לכתיבה. אז תודה.

אני לא רצה לתחבורה ציבורית. זה היה המשפט הראשון שאפרת אמרה מיד עם היציאה מהרכבת באחד הימים החמים השנה. י

מערכות יחסים יומיומיות הן כמו חמין בבישול ארוך. מערכות יחסים רחוקות, תקופתיות הן כמו מקדונלדס. מוכרות, קצת שטחיות, ולרוב מייצרות

ביום שישי האחרון, כשיצאתי מהמיטה בשעה מאוד לא רגילה, כבר חייתי בשלום עם הידיעה שהשבוע לא אכתוב את הטור של

תכתבי משהו שהוא לא happy happy, גל אמר לי כשחזרנו השבוע מפגישה. פגישה שבה דיברתי על כעס. וכמה הוא רגש

אם אתם אנשים שאוהבים להאזין – תוכלו לעשות את זה כאן ביום האחרון של השנה, ביקשה רואת החשבון שאתעד את
בכל מקום אנחנו אנחנו. יש מקומות שבהם האתגרים שלנו, המולדים או הנרכשים הופכים להיות יותר מציפים או מאתגרים. מעל 20

אבא שלי שאל הבוקר – עדידי, מה עם הטור של שישי? זה שהתחייבתי לעצמי לחזור לשלוח באופן עיקבי. אמרתי שהיום

אחרי כמה שבועות שלא הצלחנו להפגש, נפגשנו הבוקר לקפה (ומאפה). זה תמיד מתחיל בשיחות על עצמנו, על הילדות והילדים ובסוף
נכתב על ידי עדי אפרתי רסולי – עודכן ב 1.7.18 כמה שאלות מעלה בפנינו תינוק קטן שנולד. עוד לפני הלידה
אנו משתמשים בקבצי Cookie כדי לשפר את חוויית הגלישה, להציג תוכן מותאם אישית ולנתח את התנועה באתר. באפשרותכם לאשר את כל קבצי ה-Cookie, לדחות קבצים שאינם הכרחיים או לנהל את ההעדפות שלכם.