אחרי כמה שבועות שלא הצלחנו להפגש, נפגשנו הבוקר לקפה (ומאפה). זה תמיד מתחיל בשיחות על עצמנו, על הילדות והילדים ובסוף

אבא שלי שאל הבוקר – עדידי,  מה עם הטור של שישי? זה שהתחייבתי לעצמי לחזור לשלוח באופן עיקבי. אמרתי שהיום

אם אתם אנשים שאוהבים להאזין – תוכלו לעשות את זה כאן ביום האחרון של השנה, ביקשה רואת החשבון שאתעד את

תכתבי משהו שהוא לא happy happy, גל אמר לי כשחזרנו השבוע מפגישה. פגישה שבה דיברתי על כעס. וכמה הוא רגש

ביום שישי האחרון, כשיצאתי מהמיטה בשעה מאוד לא רגילה, כבר חייתי בשלום עם הידיעה שהשבוע לא אכתוב את הטור של

מערכות יחסים יומיומיות הן כמו חמין בבישול ארוך. מערכות יחסים רחוקות, תקופתיות הן כמו מקדונלדס. מוכרות, קצת שטחיות, ולרוב מייצרות

אני לא רצה לתחבורה ציבורית. זה היה המשפט הראשון שאפרת אמרה מיד עם היציאה מהרכבת באחד הימים החמים השנה. י

את הטור הזה, תוכלו לבחור אם לקרוא, או להאזין לי מקריאה אותו. כאן מאזינים: זה לא רק העולם שמתערער, גם